דאו (מושג בפילוסופיה סינית) – הבדלי גרסאות

בבודהיזם, דאו הוא שם נרדף ל'ריקות' (להבדיל מ'[[ריקנות]]') אלוהית ([[שונייטא]]). חלק מהותי מדאו הוא חיסכון במילים ודיבור יתר. חיסכון במילים משמעו ריקות. הריק הוא דאו. הצ'אן בודהיסטים רואים את הדאו כמילה נרדפת הן לנתיב בודהיסטי (מרגה) והן לתוצאות של נתיב זה: הנתיב [[הדרך המתומנת האצילה|בעל שמונה השלבים]] אל ה[[הארה]] הבודהיסטית (סאטורי). מציאת דאו וטבע ה[[בודהא]] אינה סתם עניין של ניסוחים נהירים, אלא תגובה פעילה ל[[ארבע האמיתות האצילות]], אשר לא ניתנת לביטוי באופן מלא או הבעה במילים ואסוציאציות קונקרטיות. השימוש במילה 'דאו' בהקשר זה, מתייחס ל'דרך' במובן המילולי בבודהיזם, חזרה למקור אוניברסלי, [[דהרמה]], [[מדיטציה]] ראויה ו[[נירוונהנירוואנה]].