הנכבה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מקור +
שורה 16:
 
== אירועי הנכבה ==
בעקבות ההחלטה שלהחלטת [[העצרת הכללית של האומות המאוחדות]] בדבר [[תוכנית החלוקה|חלוקת ארץ ישראל]] לשתי מדינות, דחתהיהודית ההנהגהוערבית, הערביתשהתקבלה אתעל התוכניתידי מכל[[היישוב|הישוב וכל{{מקור}}היהודי]] בשמחה, ולמחרתנתקלה ההצבעהבהתנגדות באו"םעזה פתחומצד הציבור הערבי בארץ, בראשות מנהיג ה[[ערביםהוועד הערבי העליון]], המופתי [[אמין אל-חוסייני]], שדחה את התוכנית מכל וכל ופתח למחרת ההצבעה בשביתה כללית שאליה נלוו ב[[ההתקפה על אוטובוס 2094|מעשיפעולות איבהטרור נגד היהודיםיהודים בערים ובכבישים]], והביאו לתחילתה של [[מלחמת העצמאות]]. במהלך המלחמה ברחו או גורשו מאות אלפים מ{{הערה|[[ערבייבני ארץ ישראלמוריס]] ממקומות מגוריהם, בערים'''לידתה ובכפרים.של רובםבעיית עברהפליטים לאזוריםהפלסטינים בשליטת1949-1947''', מדינותעם ערבעובד, ומיעוטם1991, התיישבעמ' ביישובים ערביים אחרים בישראל20.}}
 
במהלך המלחמה ברחו או גורשו מאות אלפים מ[[ערביי ארץ ישראל]] ממקומות מגוריהם, בערים ובכפרים. רובם עבר לאזורים בשליטת מדינות ערב, ומיעוטם התיישב ביישובים ערביים אחרים בישראל. בחלק מהמקומות נמלטו התושבים מתוך חשש לחייהם או מתוך הנחה שמוטב להם להתפנות עד שיסתיימו הקרבות, לעתים בעקבות הוראות מצד מנהיגיהם או מצד מפקדי הכוחות הלוחמים. בחלק מהמקומות גורשו תושבים ערביים מיישוביהם בכוח או התבקשו להתפנות מהם באופן זמני. בחלק מהיישובים היו יהודים שביקשו משכניהם הערבים שלא לעזוב. מחקרים בנושא זה נמצאים בלבה של מחלוקת פוליטית ולכן אין תמונה מלאה ומוסכמת של האירועים והנסיבות.
 
כבר במהלך המלחמה, ביוני 1948, סירבה ממשלת ישראל לבקשות הפליטים וללחצים בינלאומיים, ולא התירה את שיבת הפליטים למקומות יישובם.{{הערה|[[יואב גלבר]], '''קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', דביר, 2004, עמ' 284.}} החלטה עליה חזרה הממשלה גם בחודשים ובשנים שלאחר מכן.