פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 4 בתים, לפני 7 שנים
מ
קישורים פנימיים
נולדה ב[[לונדון]] (שמה האמיתי היה מרי שאלאן) ולמדה ב[[קולג' סנט יו]] ב[[אוניברסיטת אוקספורד|אוקספורד]], שהיה אז [[קולג' לנשים בלבד]]. היא הוסמכה ל[[אחות]], ובספריה הראשונים בא לידי ביטוי ניסיונה כאחות. בשנת [[1948]], אחרי שהרומן שלה North Face זכה בפרס MGM בשווי $150,000, היגרה ל[[דרום אפריקה]] עם בת זוגה ג'ולי מולארד, אחות גם היא. בשנות ה-50' הייתה פעילה בתנועת Black Sash נגד ה[[אפרטהייד]].
 
כתיבתה המוקדמת עסקה בנושאים בני ימינו, בעיקר על רקע תקופת המלחמה, אבל בשנת [[1956]] החלה לכתוב [[סדרת ספרים]] שזירת התרחשותם הייתה [[יוון העתיקה]], בכללם ה[[טרילוגיה]] על חיי [[אלכסנדר הגדול]]: '''אש משמיים''' ([[1970]]), '''הנער הפרסי''' ([[1972]]) ו'''משחקי קבורה''' ([[1981]]). למרות שלא הייתה בקיאה בספרות קלאסית, זכתה להוקרה על הקפדנות ללא דופי שבה הקימה לחיים את העולם היווני. יחסה האוהד לאהבה בין גברים קירב את ספריה גם ללב קהל קוראים רחב בקהילת ה[[הומוסקסואל|הומוסקסואלים]].
 
כמה מעמדותיה ההיסטוריות היו שונות מהמקובל, כגון ביקורתה החריפה על הנואם [[דמוסתנס]]. אף כי רנו לא יכלה לקרוא את נאומי דמוסתנס במקורם היווני, היא סברה שהייתה הפרזה גדולה בהערכת כושר הנאום של דמוסתנס, שלא היה, לדעתה, אלא תועמלן מרושע. היא טענה ש"גם ההערכה שזכה לה האיש עצמו הייתה מוגזמת לאין שיעור. הוא היה מושחת. דבר ידוע הוא, שהאיש לקח שוחד ותמיכות מן הפרסים. הוא היה פחדן, ב[[קרב כירוניה]] הוא זרק את המגן והנשק ונס על נפשו. הוא היה אכזר, מעולם לא גילה חמלה למישהו, אם במילה ואם במעשה. כל אלה הן עובדות ידועות היטב." נוסף לכך, רנו הציעה שתי תאוריות חדשניות על דמוסתנס: