סונאטה מס' 8 (הפאתטית) של בטהובן – הבדלי גרסאות

בטהובן החל את מלאכת הכתיבה של הסונאטה בשנת [[1798]], וסיים את מלאכת ה[[הלחנה]] ב- [[1799]], כאשר באותה השנה הסונאטה יצאה לאור. בטהובן הקדיש את הסונאטה ל[[פטרון (אומנות)|פטרונו]] וחברו קארל אלואיס (Karl Alois), [[נסיך]] ליכנובסקי (אשר היה בעבר גם פטרונו של [[וולפגנג אמדאוס מוצרט]]) אשר לו הקדיש בטהובן רבות מיצירותיו, כמו הסונאטה מס' 12 לפסנתר אופוס 26, [[הסימפוניה השנייה של בטהובן|הסימפוניה השנייה]] ואת שלוש היצירות הראשונות שלו, שלושת ה[[טריו]] לפסנתר אופוס 1.

בעיניי רבים הסונאטה מס' 5 של בטהובן נחשבת כסונאטה הפתאטית הקטנה, אף ששם זה אינו רשמי. גם ה[[סונאטה]] מס' 5 של בטהובן כתובה ב[[סולם (מוזיקה)|סולם]] דו מינור, והמבנה והלך הרוח של הפרקים בשתי הסונאטות הללו דומים. הסונאטות מתאפיינות בפרקים ראשונים בעלי נימה כעוסה וקודרת, בפרקים שניים [[מלודיה|מלודים]] ושירתיים ובפרקים אחרונים בעלי אופי [[ריקוד|ריקודי]]י, אך עם זאת קודר.

כאמור, הפרק הראשון נפתח קודם כל בהקדמה איטית ורק לאחריה מגיע החלק המהיר. [[מפעם]] ההקדמה מסון כ- גראב (Grave), שזהו מפעם איטי ואמציונאלי ביותר, אולי אף יותר מן המפעם [[מפעם|אדאג'יו]]. ההקדמה נחלקת לשלושה חלקים עיקריים: החלק הראשון מאופיין בסדרות אקורדים בעלי אי יציבות טונלית, דבר שמקנה למוזיקה תחושת לחץ ומתח. החלק השני של ההקדמה מתחיל לאחר רגע שיא עוצמתי, ולאחריו ארפג' ווירטואוזי. החלק השני מאופיין במהלך [[הרמוניה|הרמוני]] שחוזר על עצמו שלוש פעמים, ובפעמיים הראשונות הוא חוזר על עצמו בשלמותו, רק שגובה הצלילם משתנה, כלומר [[סקוונצה]]. תחילתו של החלק השני הוא בסולם מי במול מז'ור (ה[[סולם מקביל|סולם המקביל]] לסולם שבו נפתחה ההקדמה, סולם דו מינור), אך במהלכו נודדת המוזיקה לסולמות אחרים. החלק השלישי והאחרון בהקדמה מתחיל לאחר רגע שיא. החלק השלישי כתוב גם הוא בסולם דו מינור, ועיקר מטרתו הוא לגשר בין ההקדמה לחלק המהיר. לאחר ארפג' [[סולם כרומטי|כרומטי]] ו[[פרמטה]] מתחיל החלק המהיר.

ה[[צורת סונאטה|נושא הראשון]] מאופיין בתזזיתיות ופעלתנות רבה. ה[[הרמוניה]] היא אומנם רק [[דו|התו דו]] שחוזר על עצמו ב[[אוקטבה|אוקטבות]] מהירות, אך ההרמוניה מוסיפה לתחושת התזזיתיות של הנושא. הנושא חוזר על עצמו פעמיים, ובפעם השנייה הוא ממשיך אל ה[[צורת סונאטה|גשר]]. הגשר מתחלק לשני חלקים: החלק הראשון הוא נושא ריקודי קצר שחוזר על עצמו פעמיים, והחלק השני של הגשר הוא מעין [[נושא ווריאציות|ווריאציה]] על הנושא הראשון, שבעזרתו משתנה אט אט הסולם, לקראת ה[[צורת סונאטה|נושא השני]]. הנושא השני בולט בריקודיותו ובחינניותו. בתחילה, סולמו של הנושא השני הוא מי במול מינור (סולם הבנוי על ה[[מדיאנטה]] של סולם ה[[טוניקה]] דו מינור ולא על ה[[סולם מקביל|סולם המקביל]] כנהוג בסונטה מינורית), אך עם התקדמות הנושא, תוך חילופי סולמות יש מודלציה לסולם מי במול מז'ור, ה[[סולם יחסי|סולם המקביל]] של סולם ה[[טוניקה]], דו מינור, וההגעה לאקורד מי במול מגמז'ור מתחילה את קבוצת הסיום .

לפני תחילת ה[[צורת סונאטה|פיתוח]] מוזכרת ההקדמה מלפני החלק המהיר. הפעם ההקדמה מקוצרת, ומופיעה רק חלקה הראשון של ההקדמה (החלק עם ה[[אקורד|אקורדים]]ים הלא יציבים), ובסופו נוסף חלק קצר אשר מטרתו לחבר את האזכור של ההקדמה אל שאר הפיתוח. הפעם מובאת ההקדמה בסולם סול מינור, ובסיומה מודולציה לסולם מי מינור, שזהו הסולם שבו מתחיל הפיתוח. סולם מי מינור, סולם הגבוה ב[[טון (מוזיקה)|חצי טון]] מהסולם שבו נגמרה קבוצת הסיום, סולם מי במול מז'ור. בפיתוח מתפתח בעיקר מוטיב הנושא הראשון. לאחר פיתוח קונבנציונלי קצרצר המוזיקה הולכת ונעשית קדחנית, ובהרמוניה ישנה [[נקודת עוגב]] על תו [[סול (תו)|סול]], הדומיננטה לסולם דו מינור, מה שמעיד על ההכנה ל[[צורת סונאטה|ריפריזה]]. הפיתוח מהווה יחסית חלק קצר מהפרק הראשון, והוא נמשך רק בין 40-50 [[שנייה|שניות]].

נושא האפיזודה חוזר על עצמו בתחילה ארבע פעמים, כאשר כל פעם נעשה שינוי קטן אחר, בעיקר ב[[מקצב|קצב]] וב[[הרמוניה]]. לאחר ארבע ההופעות הללו מופיע נושא האפיזודה מספר פעמים נוספות, ולאחריו מתחיל קטע מעבר סוער למדי. לאחר קטע מעבר זהה לקטע המעבר לאחר האפיזודה הראשונה חוזר בשנית הנושא הראשי. הפעם הנושא הראשי מקוצר והוא מוביל ללא הפסקה אל נושא הטריולות מן האפיזודה הראשונה, שלאחריו מגיע גם הנושא הרגוע והשליו מן האפיזודה הראשונה, שעובר פיתוח קל. לאחר מכן חוזר הנושא הראשי בפיתאומיות, ולאחריו מתחילה ה[[קודה]], אשר נעצרת על [[אקורד]] עם [[פרמטה]] באופן דומה לקטעי המעבר בין האפיזודות לנושא הראשי. לאחרי שני אזכורים של הנושא הראשי בגירסאבגרסה [[סולם מז'ורי|מז'ורית]], מגיע הפרק אל סיומו הפתאומי והנמהר.