הפנומנולוגיה של הרוח – הבדלי גרסאות

השינוי הרישתי אינו ליניארי ואינו מונוטוני, ואינו רציף, אלא הוא מגיע במצבי אי רציפות, בקרע, במעבר פאזה, בטיפינג פויינט. בהמשך למטפורות האורגניות של הלוגיקה הרישתית, המעבר בין תיאוריות, או ציביליזציות, או טכנולוגיות, הוא לפעמים כמו האפרוח שמנפץ את הביצה. הביצה שהיתה תנאי להתפתחותו של האפרוח, הופכת למחסום בפני לידתו. במשך 21 ימים, ההתפתחות היא רציפה ואינדוקטיבית. אבל ביום ה22ה-22, מופיע "הברבור השחור" (טאלב), נוצרים השבר וההינתקות מהעבר, והמעבר לחיים חדשים. הברק והרעם, הם תוצאה פתאומית של תהליך הדרגתי של הצטברות רישתית בעננים. דיאלקטיקה היסטורית זו עומדת ביסוד מושג המהפכה של מארקס.

מצבי אי רציפות קיצונית הופיעו גם אחרי המהפכה הצרפתית, כשהיגלכשהגל ראה את נפוליאון במו עיניו בעיר יינה בשנת 1806. גם ההיסטוריה עד שנת 2011, היתה בעצם פרה-היסטוריה, בשני מובנים: המובן האפיסטמולוגי והמובן האונטולוגי.

מבחינה אונטלוגיתאונטולוגית, האירועים והתהליכים ההיסטוריים עד להופעת הרשתות החברתיות הדיגיטאליות, הונעו גם במצבי רציפות וגם במצבי אי רציפות, על ידי רשתות חברתיות קדם דיגיטאליות (רשתות של שבילים, רשתות של מכתבים מנייר, רשתות משפחתיות, וכו'). אולם ברשתות חברתיות דיגיטאליות מופיעים "מגברי היסטוריה", בדמות חוק שירקי (העלייה הדראסטית ביכולות השיתוף בין מיליארדים לבין עצמם, לעומת יכולות השיתוף המוגבלות בעידן רשתות הבעל פה, הכתב, הדפוס, והטלוויזייה), ובדמות חוק אקסלרוד (העלייה הדראסטית במספר האיטרציות ובהיקפן שמגדילות את האמון בין מיליארדים, לעומת מספר האיטרציות המוגבל גם מבחינת מספר מחזורים לגבי קבוצה נתונה, וגם מבחינת מספר המשתתפים באיטרציה נתונה).