מבחן השלכה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ r2.6.4) (בוט מוסיף: ar:اختبار إسقاطي |
|||
שורה 12:
מציגים עשרה כתמי דיו, והנבחן אמור לתאר את מה שהוא רואה בהם. הניקוד שיינתן לו יתבסס על גודל הפריטים שבהם התמקד וצורתם, מידת התייחסותו לצבעים, תוכן הפירוש שלו ומידת השכיחות של פירוש זה בקרב אוכלוסיית הנבדקים.
[[הרמן רורשאך]], שהיה מפתחו של המבחן, תיאר את שיטתו כבר בשנת [[1921]]. הוא היה למעשה הראשון שהשתמש בכתמי [[דיו]] כדי לחקור את האישיות השלמה. מבחן זה מכיל 10 כרטיסים, שעל כל אחד מהם מודפס כתם דיו בעל [[סימטריה]] דו-צדדית. 5 מן הכתמים מודפסים בגוני אפור ושחור בלבד, 2 כוללים כתמים אדומים,
פירוש המבחן מתבסס על שלוש קטגוריות נקידה: מיקום, מגדירים ותוכן (location, determinants, content). מיקום פירושו אותו חלק של הכתם שאליו מייחס הנבדק כל תגובה. האם הוא משתמש בכתם כולו, בפרט שכיח, בפרט יוצא דופן, בחלל לבן, או בצירוף כלשהו של שטחים אלה. המגדירים של התגובה כוללים צורה, צבע, צללים ו"תנועה". הטיפול בתוכן שונה בכל שיטת ניקוד, אולם השכיחה והמרכזית היא דמויות אנושיות, פרטים אנושיים, דמויות ופרטים של
=== מבחן כתמי הדיו של הולצמן===
שורה 20:
שיטה נוספת של מבחן השלכה להערכת מאפייני [[אישיות]] באמצעות כתמי דיו, היא שיטת כתמי הדיו של הולצמן (Holtzman Inkblot Technique ,HIT). זהו מבחן הדומה במהותו למבחן רורשאך, ונוצר במטרה להתגבר על חלק מהמגבלות של מבחן זה.
המבחן פותח על ידי [[
יתרונותיו של מבחן הולצמן על פני מבחן רורשאך, הם בין השאר בהגבלת כמות התגובות של הנבדק לכל כרטיס; כמות גדולה של כרטיסים, שנבחרה אחרי מחקר מתוך אלפי כרטיסים; מערכת מתן ציונים מדויקת יותר ובעלת מדדים שהוגדרו היטב, שיוצרת פחות הטיות [[סובייקטיביות]] של הבוחן ולפיכך תורמת ל[[מהימנות בין שופטים]] גבוהה יחסית של המבחן; בדיקות ה[[תוקף]] וה[[מהימנות (שיטות מחקר)|מהימנות]] של הכלי נמצאו מעודדות יחסית לאלו השנויות במחלוקת של מבחן רורשאך.
===[[מבחן התפסת נושא]] ([[TAT]])===
מבחן זה מציג גירויים מובנים יותר, ומצריך תגובות מילוליות מורכבות יותר ומאורגנות מבחינת המשמעות. הפירוש שניתן במבחן זה מבוסס בדרך כלל על ניתוח איכותי למדי של התוכן. המבחן פותח על ידי [[מארי]] ועמיתיו במרפאה הפסיכולוגית של [[אוניברסיטת הרווארד]] והוא נפוץ בעבודה הקלינית ובמחקר. הוא מורכב מ- 19 כרטיסים ועליהם תמונות לא לגמרי ברורות בשחור-לבן וכרטיס ריק (לבן) אחד. המשיב מתבקש להמציא סיפור לכל תמונה, שיסביר מה קדם לאירוע המתואר בתמונה, יתאר מה קורה באותו רגע ומה הדמויות עושות, מרגישות וחושבות, ויאמר מה יקרה בסופו של דבר. בהגיעו לכרטיס הריק מתבקש הנבדק לדמיין לעצמו תמונה כלשהי, לתאר אותה ולספר עליה סיפור. השיטה המקורית שקבע מארי במדריך למבחן מצריכה שני מפגשים בני שעה אחת כל אחד; במהלך כל מפגש מציגים עשרה כרטיסים. למפגש השני נבחרו בכוונה תחילה הכרטיסים שהם יוצאי דופן, דרמטיים ומוזרים יחסית לקודמים, וההוראות הנלוות להצגתם מעודדות את המשיבים לקרוא דרור לדמיונם.
|