שירת הגורל (יוהנס ברהמס) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Sima shimony (שיחה | תרומות) |
Sima shimony (שיחה | תרומות) |
||
שורה 15:
במהותה של המחלוקת ייצג ברהמס את התפיסה ה[[שמרנות|שמרנית]] הנותנת כבוד לצורות המסורתיות של ה[[סימפוניה]] וצורת ה[[סונטה]], תוך יציקת תכנים חדשניים בכל הקשור למרחב ה[[הרמוניה|הרמוני]] וה[[ריתמוס|ריתמי]] ולחופש הטונאלי. התפיסה המהפכנית של ווגנר ותומכיו היתה כי על הצורות הישנות כגון הסימפוניה והסונטה הקלאסית לעבור מן העולם. הם טענו כי עלינו לחפש ביטוי חדש בכל הקשור לשילוב אומנויות בעיקר ה[[דרמה]] וה[[מוזיקה]]. הרקוויאם שנכתב בהשפעת מותו של שומאן ובעקבות מות אמו של ברהמס נושא רעיונות אוניברסליים לטקסטים מכתבי הקודש בגרמנית (במסורת מבוצע ה[[רקוויאם]], שהוא מיסה [[קתולי|קתולית]], ב[[לטינית]]). שמו של [[ישוע]] אינו מוזכר בטקסט ומכאן האמירה של ברהמס עצמו (שלא היה קתולי) כי הכוונה לתפילה בעלת משמעות כלל אנושית. הרקוויאם זכה להצלחה ותקופת היצירה שלאחרי ביצוע הרקוויאם היתה מהתקופות הפורות בחייו של ברהמס. באותה שנה בה בוצע הרקוויאם מצא ברהמס באוסף הספרים של ידידו המוזיקאי אלברט דיטריך ספר שירים של הלדרלין. השיר "שיר הגורל של היפריון" משך את תשומת ליבו והוא החל ברישומים ל[[פואמה]] המקהלתית המכונה כיום שירת הגורל. (בגרמנית "שיר הגורל" Schicksalslied).
==הלדרלין ושיר הגורל==
{{הפניה לערך מורחב|פרידריך הלדרלין}}
הלדרלין ([[Friedrich Hölderlin [[1770]]-[[1843) היה אחד מענקי השירה הגרמנית של המאה ה-19 ודגל בעקרונות [[המהפכה הצרפתית
השיר של הלדרלין שאותו הלחין ברהמס מהווה כר נרחב לפרשנות מוזיקלית, בהיותו עוסק ביחסים שבין העולם הזה בו סובלים בני האדם מתהפוכות הגורל והעולם השמימי האידאלי שבו שוררת הרמוניה נצחית בין שמיים וארץ. ==האינטרפרטציה של ברהמס== גישתו הטראגית של המשורר הלדרלין לא תאמה את תחושתו של הקורא בשיר – ברהמס. ברהמס ביקש לסיים את השיר בנימה האופטימית השוררת בשני בתיו הראשונים וכך אף הלחין זאת במקור. אבל גישה זו הבית השלישי הוא הקטע האמצעי של היצירה המוזיקלית, מאחר ובסיום כאמור חוזרת המוזיקה של הפתיחה ללא שירה. בבית השלישי המתאר את האדם הארצי הסובל, בחר ברהמס בדימוי בו משתמש הלדרלין – הממשיל את תלאות האדם בעולם הגשמי למים הזורמים בנתיב מסולע במדרון היורד למעמקי האין-סוף. כך גם במוזיקה של ברהמס נשמעת זרימת המים השוטפת כמעט באלימות על רקע שירת המקהלה.
יצירה זו מחזקת את השקפת העולם ההומניסטית שבה דגל ברהמס. על אף שהיה [[לותרניזם| לותרני]] בדתו הרשמית, הירבה לבטא השקפות עולם הומאניות כלל אנושיות. המלחין הצ'כי [[דבוז'אק]] שהיה מאוד מקורב לברהמס אף טען פעם באוזני ידידים כי הוא (ברהמס) אינו מאמין כלל.
מבנה היצירה: לאורך כל השמעת היצירה מעניין יהיה לבדוק את התאמת המבנה המוזיקלי למבנה הטקסט בשירו של הלדרלין. כמו כן, בהאזנה מושכלת וקפדנית ניתן אף לשמוע "פרשנויות דקות" שנותן המלחין לטקסט דרך בחירת המרכיבים המוזיקליים, התיזמור ומבנה היצירה הכללי. התמונה המיידית הנפרסת לעיני הקורא הטקסט היא צעידה של יישויות כל שהן (האם מלאכים, בני-אדם, או נשמות בני אנוש שאולי כבר אינם בחיים?) אך לא על פני קרקע מוצקה אלא ב"זוהר הרקיע". מעניין שברהמס אינו פותח את היצירה בתיאור "זוהר הרקיע" אלא דווקא בתיאור הצעידה באמצעות נקישות הטימפני במקצב צעידה אופייני על רקע נגינת מיתרים רכה אך "ארצית", הנה כבר כאן ניתנת פרשנות לטקסט המציעה הגדרה "אנושית" לאותן ישויות המהלכות "בזוהר הרקיע". לאט ובהדרגה במשך 28 תיבות בטמפו איטי עובר המבט מהקרקע הארצית אל הזהר השמימי ורק עם כניסת האלט בנושא המוזיקלי הראשון נעלמים הדי הצעדים והמצלול הופך להיות בהיר טהור ושמימי. אך "הנשמות הטהורות" אינן נשארו ברקיע לבדן – עם הצטרפות הקולות האחרים לאלט בתיבה 34 מראה שוב גישה פרשנית של ברהמס לטקסט: כל עוד המלודיה היתה מוצגת בקולות הנשם בלבד היא לוותה העל ידי כלי נשיפה גבוהים בצלילם בהירים ה"מציירים" את זוהר הרקיע אך כניסת הקולות הנמוכים במקהלה בתיבה 34 נשמעים שוב הצעדים "הארציים" הפעם בנגידת פריטה (פיציקטו) בכלי המיתר הנמוכים. בתיבה 52 מצטרף המלחין לתאור הכל כך לירי בטקסט, זאת מתוך חיבה מובלטת לשימוש בדמוי הנבלאית כמטאפורה לתיאור רוח השכינה. המוזיקה "מתעגלת" על ידי שימוש בפראזות ארוכות ורכות בנגינת המתרים הגבוהים המרכיבות את הנושא השני שהוא מעין הרחבה או וריאציה של הנושא הפותח. מתחתיו אנו שומעים חיקוי של נגינת הנבל בכלי המיתר הנמוכים הפורטים אקורדים שבורים על כליהם.▼
==מבנה היצירה==
▲
בין הבית הראשון לבית השני בשיר נשמע שוב מוטיב הפתיחה של "זוהר הרקיע" אך לפני כניסת המקהלה לבית השני שהוא מבחינה מוזיקלית רפריזה של הבית הראשון נשמעים כלי המתכת הנמוכים במעבר המתחיל בסול מינור "מאיים" אך נפתר מייד למי במול מז'ור "רך ואופטימי יותר" והנה ברמז מוזיקלי כל כך קצר ומרוכז מגדיר המלחין ברהמס את המונח Schicksallos (שלוו לגורלו – ובשיר: כתינוק בן יומו שעדיין אינו מאוים על ידי גורל לא ידוע) בו משתמש המשורר כרמז לתוכנו הטראגי של הבית האחרון.
מעניין להבחין בכך שאותו מוטיב המהווה מעין נושא שני בבית הראשון, מופיע בבית השני שוב הפעם בהכפלה של קרן היער והקלרינט עם המתרים היוצר רקע כל כך רך ושלוו למשפטי הסיום של הבית (והעיניים המבורכות...) אך מצד שני קושר מבחינה סימבולית את צליל הקרן אל המבוא "המאיים" שלפני תחילת הבית השני. כמו בטקסט כך גם במוזיקה הבית השני מסתיים בשקט מופלא כאשר המקהלה נשארת לבד ללא התזמורת וכאשר מסתיים המשפט נכנסת התזמורת במוטיב הפתיחה הכולל גם את מוטיב הצעידה בטימפני וכך נוצר קשר לוגי במוזיקה כמו בטקסט המתחיל ב"נשמות הצועדות בזוהר הרקיע" ומסתיים ב"עיניים המביטות בשלוות הזוך הנצחי"... אלא שכאן ברהמס מוסיף פרשנות חריגה, האקורד מי במול מז'ור המסיים את החלק הזה של היצירה מתוזמר כמו התיאור של זוהר הרקיע אלא שעם הגיעו למרחבי הרקיע הגבוהים ביותר הוא מתחלף באקורד מוקטן וברקע נשמע דרדור תופים. זה אינו מופיע בטקסט. הטקסט עובר באופן פתאומי ומפתיע אל הדרמה הגדולה של הבית השלישי.
| |||