ס.ל.א מרשל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "{{חייל |שם=סמואל ליימן אטווד מרשל |תמונה= |כיתוב=סמואל ליימן אטווד מרשל |כינוי=ס.ל.א |נולד=[[1..."
 
עריכה
שורה 14:
[[גנרל|בריגדיר גנרל]] '''סמואל ליימן אטווד מרשל''' ('''Samuel Lyman Atwood Marshall''';{{כ}} [[18 ביולי]] [[1900]] – [[17 בדצמבר]] [[1977]]) היה ה[[היסטוריון]] הקרבי הראשי של [[צבא ארצות הברית]] ב[[מלחמת העולם השנייה]] וב[[מלחמת קוריאה]].
==ביוגרפיה==
מרשל נולד בעיירה קטסקיל במדינת [[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]]. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] שירת ב[[צבא ארצות הברית]] ב[[אוגדה|דיווזיית]] ה[[חיל רגלים|רגלים]] 90, אולם לא השתתף בלחימה. בשנת [[1919]] הוסמך לקצונה.

ב[[מלחמת העולם השנייה]] שימש מרשל כה[[היסטוריון]] הקרבי הראשי של הצבא בדרגת [[גנרל|בריגדיר גנרל]]. הוא סייר בזירות קרב רבות וראיין מאות חיילים וקצינים מהם גבה עדות על הקרבות בהם השתתפו.
 
מחקרו החשוב ביותר פורסם בספרו "'''אנשים מול אש'''". בספרו קבע מרשל ש- 75% מכלל לוחמי הרגלים בצבא האמריקני כלל לא ירו בנשקם במהלך הקרב, וכי יש לשפר את הכשרת ה[[לוחם|לוחמים]] הן בתחום השימוש ב[[נשק]] החדיש והן בתחום ההתמודדות המנטלית וההסתגלות של הלוחמים לעוצמת האש שמפעיל האויב ב[[קרב]]. מרשל מציע במחקרו כי החיילים יחונכו להרבות בירי בעת לחימה.