קקורה קירישיטן – הבדלי גרסאות

ב-[[1614]] פירסם [[טוקוגאווה איאיאסו]] צו שקרא לגירוש הכמריםה[[כומר|כמרים]] הנוצרים מיפן ואסר על האמונה הנוצרית. הפרה של צו זה דינה היה מוות. האיסור נאכף בדרגות חומרה שונות באזורים שונים במדינה, והכמרים הזרים אכן עזבו את יפן. [[מרד שימאברה]], שפרץ בשלהי [[1637]] החל כמחאה כלכלית של פשוטי העם, אך מכיוון שהאזור היה נוצרי ברובו, עוד מימי פעילותה של הכנסייה הקתולית במקום, קיבל המרד גוון דתי. לאחר דיכויו האלים של המרד חדשהחשדה ה[[שוגונות טוקוגאווה|שוגונות]] בכנסייה הקתולית במעורבות במרד, ובעקבות זאת גורשו גם כל הסוחרים ה[[פורטוגל|פורטוגזים]] מיפן. [[סאקוקו|מדיניות ההסתגרות]] של יפן נאכפה ביתר שאת, ואיתה גם מדיניות רדיפת הנוצרים. לפיכך, נאלצו ה[[קירישיטן]], הנוצרים היפנים, לרדת למחתרת.

הקקורה קירישיטן נהגו להתפלל בחדרי תפילה סודיים שהיו מתקינים בבתיהם, ולכן קיבלו את הכינוי "נחבאים.". מכיוון שכל הכמרים הזרים גורשו מיפן, נאלצו הקקורה קירישיטן לשמר את הקהילה בכוחות עצמם, והיו להם מנהיגים מבין האנשים, שהיו אמונים על עריכת הטקסים. פיסלונים בדמות [[ישו]] ו[[מרים, אם ישו]], שהיו בשימוש בתקופת פעילותה של הכנסייה ביפן, הוחלפו בפיסלונים שדמו לפסלים מסורתיים של ה[[גאוטמה בודהה|בודהה]] ושל ה[[בודהיסטווה]]. התפילות עצמן שונו על מנת שישמעו כתפילות [[בודהיזם|בודהיסטיות]], אף על פי שמילים רבות מ[[לטינית]], [[פורטוגזית]] ו[[ספרדית]] נותרו בהן. מכיוון שלהחזיק עותק של ה[[תנ"ך]] היה מלווה בסיכון רב בעקבות הרדיפות מצד הרשויות, עברו סיפוריו מפה לאוזן.