ישראלית שפה יפה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
המשך עריכה
שורה 36:
מדהים הוא שיוסי שריד מאשים אותי ב"התנשאות האמיתית בהתגלמותה האקדמית": בעוד שאני מחבק את הדובר הילידי באשר הוא ובאשר שפתו, לשריד אין ספק שהישראלים הם אספסוף דפ"ר ומטומטם, מאותגר שכלית ומקשקש בתחת, שמוטל על האליטה ללמדו כיצד לדבר ולהתבטא."|מקור =<ref name="hebrew"/>}}
 
טענה נוספת שהועלתה על ידי מבקרים אחדים היא שצוקרמן מכנה את השפה "ישראלית", ומנסה להבדיל אותה משפת התנ"ך והמשנה, אף שגם מקום מושבה של העברית שבחיבורים אלה היה [[ארץ ישראל|ישראל]] – ולכן, מעולם לא פסקה השפה להיות "ישראלית", וודאי שלא פסקה להיות עברית שאינה "ישראלית". מבקריו התקוממו על כך שצוקרמן יוצא מנקודת ההנחה שאם מרכיב בישראלית קיים גם בעברית וגם ביידיש, יש להניח – אם לא הוכח אחרת – שהוא יובא מן היידיש<ref>הרעיון מתואר בעמוד 50.</ref>.

[[בני ציפר]] ביקר את אופן השיווק של הספר, וכתב בין היתר: "מאז יצא לאור הספר "ישראלית שפה יפה", ומחברו, הפרופסור הצעיר גלעד צוקרמן, בא לכבדנו בביקור מולדת ממקום מגוריו בבריסביין<ref>צוקרמן נמצא בארץ שלושה-ארבעה חודשים בשנה, כך אמר ב"[[7 ימים]]", [[12 בדצמבר]] [[2008]]</ref>, ולהרצות באוזנינו את עיקרי מהפכת הלשון שלו, אין בזמן האחרון כלי תקשורת אחד שלא תמצא בו ביום מסוים ריאיון עם, או שיחה עם, או הגיג של הפרופסור [...] הגיע הזמן, באמת, שמלומדים ישובו אל מגדל השן שממנו באו."{{הערה|{{הארץ|בני ציפר|בני ציפר נגד הוולקנו|1047929|19 בדצמבר 2008}}}}.
 
טענות אחרות, כמו זו של פרופ' [[סיריל אסלנוב]], הם שהרעיון הפופוליסטי ה"נועז" הוא למעשה ישן נושן, היות שכבר נוסח במידה מסוימת ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] על ידי ה"[[הבראיסטים]]" (בדומה ל[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%94#.D7.93.D7.99.D7.9B.D7.95.D7.99_.D7.94.D7.A2.D7.91.D7.A8.D7.99.D7.AA ייבסקים]):
 
{{ציטוט|תוכן="הוא אוהב מאוד להקניט ולקרוא תיגר על מוסדות הלשון בארץ. לצורך העניין, הוא לקח תאוריות ישנות נושנות והלביש אותן בעטיפה חדשה. הוא מנצל את העובדה שלא כולם יודעים שכבר בשנות ה-20 בגרמניה היו גרמנים "הבראיסטים" שהתייחסו לציבור העברי המתחדש בארץ ישראל בספקנות מסוימת, הטילו ספק בלגיטימיות של המפעל הציוני ואמרו שהעברית המתחדשת היא שפה אירופית שהתחפשה לשפה שמית. הוא מוכר את הסחורה הישנה הזאת כאילו הוא מוכר את הצעקה האחרונה מפריז או מניו יורק [...]. העברית החדשה היא המשך כמעט ישיר של השלבים הקודמים של העברית. ההשפעה של היידיש על העברית היא צדדית, אבל צוקרמן הופך אותה למרכזית. כנראה שהפוסט-ציונים למיניהם מאוד אוהבים לשמוע אותו, כי הם רואים בדעות ובטענות שלו איזשהו נימוק לתרגיל שלהם לעשות דה-קונסטרוקציה של מדינת ישראל והמפעל הציוני<ref>לדוגמה, ב-[[2005]] כתב צוקרמן ב"[[מעריב]]": "מוטב שנשתחרר מעט מכבלי ההיסטוריה, ונגדיר את עצמנו כישראלים".</ref>. [...]"|מקור = פרופ' [[סיריל אסלנוב]], יו"ר המכון לתרבות המערב באוניברסיטה העברית, "[[7 ימים]]", [[12 בדצמבר]] [[2008]]}}
 
נועם אורדן, במאמרו ב"הארץ" מ-24 בדצמבר 2008, "שמע ישראל או שמע ישראלית", אומר: "[...] מה שהדהים אותי בתגובות לספר הוא אפס המידע שאנשים נזקקים לו כדי לא להסכים אתו, ועוד בנחרצות."
 
==קישורים חיצוניים==