חריפות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ r2.7.1) (בוט מוסיף: jv:Pedhes |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 4:
ישנם גם סוגים אחרים של חריפות כגון "חריפות קרה" כמו ה[[מנתול]], שמגבירה דווקא את רגישותם של חישני הקור, או חריפות "נדיפה" המורגשת בעיקר ב[[אף]], כגון [[חרדל]] או [[חזרת]].
חריפות אינה נחשבת אחד הטעמים (כמו מתיקות, מרירות, חמיצות או מליחות), שכן אף שתחושת החריפות מועברת גם על ידי עצבי [[פקעיות הטעם]] שבלשון, תחושת הצריבה המלווה בדרך כלל אכילת מזון חריף מועברת על ידי ליפי [[העצב המשולש]]. מסיבה זו, חשיפת אזורים אחרים בגוף, בהם אין פקעיות טעם, לחומרי מזון הנחשבים חריפים עשויה לעורר תחושת חום, כאב או צריבה הדומה לזו הנוצרת בחלל הפה. על עקרון זה מבוסס השימוש
החומרים גורמי החריפות הנפוצים ביותר הם [[קפסאיצין]] (מצוי בפלפלים חריפים ומשמש ב[[תרסיס פלפל]]) ו[[פיפרין]] (מצוי בפלפל שחור לסוגיו), נפוצים פחות הם ה[[אליצין]] (המצוי בשום) ו[[אליל אזותיאוציאנט]] (המצוי ב[[חזרת הגינה|חזרת]], ב[[ואסאבי]] וב[[שמן חרדל|חרדל]]). המכנה המשותף לכולם הוא שהם גורמים לקולטני הכאב ליתר חדירות ל[[יון|יונים]] (לדוגמה, קטיוני [[נתרן]] ו[[אשלגן]] במקרה של קפסאיצין), וכך מדמים אות כאב.
| |||