שלמה באום – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 23:
בתחילת [[מלחמת העצמאות]] השתתף באום באחת ההתקפות הראשונות של ארגון [[ההגנה]] על תחבורה ערבית, סמוך לעיר [[בית שאן]]. באום עבר הכשרה כ[[לוחם]] ו[[מפקד כיתה|קורס מפקדי כיתות]]. בהמשך הצטרף ל[[חטיבת גולני]]. בשנת [[1949]] החל [[קורס קצינים]] אך הודח עקב הפרות משמעת. בלחץ מפקדו בגולני, [[אברהם יפה]], הורשה באום לסיים את הקורס הבא. בשנת [[1950]] הצטרף ל[[סיירת גולני]] תחת [[אריאל שרון]] ומאז נקשרו דמויותיהם זו בזו. בסיירת שימש באום כ[[מפקד מחלקה]] וכאחראי על תחום השדאות. עם פרישתו של שרון ללימודים עזב גם באום את צה"ל וחזר למשק הוריו בכפר יחזקאל. בחודש [[יולי]] [[1953]] נקרא באום על ידי שרון להשתתף בפעולת תגמול ראשונה בכפר [[נבי סמואל]] שמעבר לגבול הירדני. הלוחמים שהשתתפו בפעולה היוו את הגרעין סביבו נוצרה [[יחידה 101]]. ב[[אוגוסט]] 1953, החל באום, יחד עם [[אריאל שרון]], להקים יחידת קומנדו חדשה - [[יחידה 101]], ושימש כסגן המפקד שלה.
 
באום עיצב את [[תו"ל|תורת הלחימה ]]של היחידה, בנה את תוכנית האימונים, אימן את החיילים וגם עסק בחקר ובנושא [[הפקת לקחים]] - דבר שלא היה כמעט קיים אז בצה"ל. הוא השתתף בפעולות התגמול של היחידה, לרוב כמפקד אחד הכוחות, ובכלל זה כמפקד הכוח שפוצץ את בתי הכפר ב[[פעולת קיביה]] השנויה במחלוקת. ב[[ינואר]] [[1954]], פורקה היחידה ושולבה ב[[גדוד 890| גדוד הצנחנים 890]]. באום מונה ל[[מפקד פלוגה]] ב' בדרגת [[סרן]]. באום לחם ב[[מבצע קדש]], ובב-[[1963]] עבר [[התקף לב]] והשתחרר מהשירות. ב[[מלחמת ששת הימים]]. לאחרלחם מכןבמסגרת [[אוגדת הפלדה]]. השתחרר מצה"לאחרי אולםהמלחמה שב לשירות בכדיהקבע לפקדומונה עללמפקד [[פלס"ר 7|פלוגת הסיור של חטיבה 7]] בשנת [[1968]]. במהלך [[מלחמת ההתשה]] הגה באום את [[מבצע רביב]], ואף שימש כסגן מפקד הכוח. במהלך המבצע כוח [[חיל השריון|שריון]] של צה"ל נחת בחוף המצרי של מפרץ סואץ וזרע הרס רב במהלך כעשר שעות, לפני ששב בשלום לסיני. בתחילת [[שנות ה-70]] נקרא לסייע לאריאל שרון בחיסול פעילות הארגונים הפלסטינים החמושים ב[[רצועת עזה]]. הוא התנדב לשרת במפקדתו של שרון, שהיה אז [[אלוף פיקוד דרום]], כמפקד מחלקת המודיעין המרחבית בדרגת [[רס"ן]]. בשהותו שם יזם באום את הקמת [[יחידת רימון]] – יחידת סיור שהפעילה שיטות לחימה בלתי שגרתיות וחיסלה רבים מן המבוקשים ברצועת עזה. היחידה שבראשה הועמד [[מאיר דגן]] נועצה רבות בבאום. בתקרית מפורסמת חיבלה היחידה, ביוזמת באום, במצבור גדול של רימונים שהטמינו אנשי ה[[פת"ח]] בעזה, הרימונים התפוצצו ללא השהייה ופגעו במטילים אותם.
 
לאחרב-[[1972]] מכןנפצע השתחררבאורח באוםקשה מצה"לב[[תאונת דרכים]]. ב[[מלחמת יום הכיפורים]] לחם באום כ[[מג"ד|מפקד]] [[גדוד]] ה[[מילואים]] 112, שפעל ב[[זירת הדרום במלחמת יום הכיפורים|חזית הדרום]] מבלי שהשתתף בקרבות. באוםב-[[1975]] לחםהשתחרר גםבמשירות הקבע בדרגת סגן-אלוף. השתתף במילואים ב[[מלחמת שלום הגליל]]. לאורך שירותו נודע באום כמבקר חריף ובוטה של דרכי הפעולה ותרבות הפיקוד של צה"ל.
 
== פעילותו הפוליטית ==
שורה 36:
 
באום נולד [[מושב שיתופי|במושב השיתופי]] [[כפר יחזקאל]] לדוד וצפורה באום, ממייסדי המקום. בגיל 8 העניק לו אביו את [[אקדח]]ו הראשון, מאז השתתף באום עם אביו בפעולות שמירה.
בצעירותו נודע באום כבריון קשוח: הוא היה בעל שרירים ורם קול והיה מעורב במספר תגרות; שמועה עיקשת טוענתטענה שהרג פעם חמור[[פרדה]] במכת אגרוף, אך באום סיפר בראיון עמו שהחיה רק נכנסה להלם כתוצאה מהמכה{{הערה|{{מעריב|מנחם תלמי|הלוחם הישראלי וכלבו הסוביhטי|1978/03/03|02200}}. עם זאת באום היה גם [[אינטלקטואל]] בעל ידע אנציקלופדי ב[[תולדות ארץ ישראל]], [[היסטוריה צבאית]] ואזורית.
 
מאז שנות השישים, אחרי שעזב את כפר יחזקאל, התגורר בשכונת [[אבו תור]] ב[[ירושלים]], אליה נכנס בתקופה בה עוד הייתה עדיין שכונת ספר ליד [[הקו העירוני]] הירדני. עם השנים, דמותו, בראש מגולח, חמוש באקדח, ומלווה באחד מ[[כלב תקיפה|כלבי התקיפה]] שלו הפכה לסימן היכר של השכונה המעורבת.
שורה 53:
*[http://www.gamla.org.il/shlomo/index.htm מצגת תמונות לזכרו] באתר עמותת "שנית גמלה לא תפול".
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
{{מיון רגיל:באום, שלמה}}
[[קטגוריה:ישראלים במלחמת העצמאות]]