אמו דריה – הבדלי גרסאות

'''אמו דריה''' ([[טורקמנית]]: '''Amyderýa'''; [[יוונית עתיקה]]: '''Ὦξος''' (אוקסוס); [[ערבית]]: '''جيحون''' (ג'יחון); [[שפות הודו-אירופיות|אינדו-אירופאית]]: '''Vaksu''') הוא [[נהר]] ב[[מרכז אסיה]] שנתפש בימי קדם כגבול של ה[[העולם העתיק|עולם העתיק]], ובקרב עמי מרכז אסיה כגבול בין [[איראן]] ל[[טוראן]]. הנהר נשפך ב[[דלתה]] ל[[ימת ארל]] והוא מתהווה מחיבורם של נהרות הפאנג' והוואחש. בימי קדם כונה בערבית בשם ג'יחון, על שםה [[גיחון (נהר מקראי)|גיחון]], אחד מארבעת נהרות [[גן העדן]].

אורכו של הנהר כ-2,400 [[ק"מ]], והוא [[אגן ניקוז|מנקז]] אזור של 540,000 קמ"ר. האמו דריה מקבל את מימיו מהפשרת [[שלג|שלגים]]ים ו[[קרחון|קרחונים]] ב[[הרי פמיר]]. ספיקתו השנתית הממוצעת היא כ-90 מילירד [[קוב]] מים והוא ניתן לשייט לאורך כ-1,450 ק"מ. במאות ה-[[המאה ה-13|13]] וה-[[המאה ה-14|14]] הפשרת שלגים מואצת גרמה לימת ארל לעלות על גדותיה. הפאנג', אחד מיובלי הנהר מהווה את הגבול בין [[אפגניסטן]], [[אוזבקיסטן]] ו[[טג'יקיסטן]]. יובל חשוב אחר הוא נהר פמיר שמתחיל את מהלכו בהרי פמיר, חלק משרשרת הרי ה[[הינדו-כוש]]. בהתקרבו לימת ארל, יוצר האמו דריה דלתה גדולה. למן [[שנות ה-50]], ניצול מוגזם של מימיו להשקיית שדות ה[[כותנה]] של [[ברית המועצות]] הביא לירידה דרסטית במפלס המים של ימת ארל, ולהתייבשותו של חלק הארי שלה.