מגן – הבדלי גרסאות

בתקופת [[יוון הארכאית]] ([[המאה ה-8 לפנה"ס]]) המגנים קיבלו דחיפה נוספת. החיילים היוונים הכבדים ה[[הופליט|הופליטים]] השתמשו במגן על מנת לייצב את מערך הפלנקס, בדומה לשומר. המגן היה עשוי בדרך כלל מעץ עם חיזוקי ארד, אם כי אחוז המתכת עלה בהרבה יחסית לעת העתיקה יותר. ב[[הצבא הספרטני|צבא הספרטני]] החייל היה מקבל עונש חמור על איבוד המגן לעומת עונש קל או העדר עונש כלל על איבוד חלק אחר משריונו, כי המגן נועד לשמור על מערך הפלנקס, ואילו פרטי שריון אחרים היו אמורים לשמור על חייו האישיים של הלוחם. גם ב[[הצבא הרומי|צבא הרומי]] למגנים היה תפקיד מפתח בשמירת המערך. החייל הרומי נהג להדוף את האויב בעזרת מגנו הגדול ולדקור אותו עם חרבו.

 

לאחר נפילת [[האימפריה הרומית]] הייתה ירידה כללית ב[[טכנולוגיה]] ונלוותה לה נסיגה גם באיכות המגנים. הייתה חזרה למגני עץ פשוטים בעלי טבעת מתכת מסביב. בהמשך ב[[ימי הביניים]] המגן זכה לפריחה מחודשת והיה לאחד מכלי הנשק החשובים ביותר של ה[[אביר]]. בימי הביניים נשאו ה[[חיל הפרשים|פרשים]] מגינים שצורתם כמעין [[אליפסה]] אנכית או [[מעוין]]. הצורה תוכננה בשביל לספק הגנה מרבית לפרש תוך מתן נוחות לתקיפה ותפעול הסוס. מאוחר יותר, החלק העליון של המגן הוסר (כנראה בשביל לשפר את הראות של הפרש) וכך נוצר דגם המגן האבירי המוכר לכולם ומשמש תבנית לסמלים של מדינות, ערים ובתי אצולה.