מצעד אחד במאי במוסקבה (1941) – הבדלי גרסאות

ב-[[1 במאי]] [[1941]], שלושה שבועות לפני פלישת [[גרמניה הנאצית ]] ל[[ברית המועצות]] ב[[מבצע ברברוסה]], נערך ב[[מוסקבה]] מצעד ראווה של [[הצבא האדום]]. המצעד התקיים לרגל חגיגות [[האחד במאי]], אך הייתה לו מטרה נוספת והיא להפגין את עוצמתה הצבאית של ברית המועצות כדי להרתיע את גרמניה מלתקוף אותה.

ערב פלישת גרמניה הנאצית ל[[פולין]] נחתם במוסקבה [[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]] בין גרמניה נאצית לברית המועצות. הסכם זה איפשר לגרמניה לפלוש לפולין ולכבוש אתה ללא סכנת התערבות מצד ברית המועצות, שכנתה של פולין ממזרח. כמו כן רצה [[היטלר]] למנוע מלחמה בשתי חזיתות כשיתקוף את המערב. בחתימתו על ההסכם לא זנח היטלר את מטרתו לכבוש את ברית המועצות, כיבוש שיהיה בו כדי לממש את האידאולוגיה הנאצית של [[מרחב מחיה|מרחב המחייה]].

לאחר כיבוש [[צרפת]] ודחיית [[מבצע ארי הים]] לפלישה לבריטניה, בשל כשלוןכישלון [[חיל האוויר הגרמני]] ב[[הקרב על בריטניה|קרב על בריטניה]], אישר היטלר ב -[[5 בדצמבר]] [[1940]] עקרונית את התוכנית להתקפה על ברית המועצות. ב -[[18 בדצמבר]] 1940 חתם היטלר על הוראת מלחמה מס' 21 למבצע "להכנעה מהירה של רוסיה הסובייטית". למבצע ניתן שם הקוד "ברברוסה".

הידיעות על כוונתו של היטלר לפלוש לברית המועצות זרמו למוסקבה, במחצית הראשונה של שנת [[1941]], מכל מקור אפשרי [[מודיעין צבאי|מודיעיני]] ותקשורתי, לרבות מן [[ריגול|המרגל]] הבכיר [[ריכרד זורגה]] שישב ב[[יפן]] והעביר את המידע על המתקפה הצפוייההצפויה מחוגי ה[[שגרירות]] הגרמנית ב[[טוקיו]]. סטלין בטח בבן בריתו היטלר כי לא יפר את החוזה וברית המועצות המשיכה באספקתם לגרמניה של אלפי טונות של חומרי גלם איסטרטגייםאסטרטגיים, [[נפט]], [[כרום]] ו[[ניקל]], ממש עד לרגע המתקפה. הרכבת האחרונה הנושאת טונות של חיטה חצתה את הגבול מערבה בחצות ה -[[21 ביוני]] 1941, שלוש שעות לפני התקפת הגרמנים. יחד עם זאת נקט סטלין בצעדי כוננות ותגבור כוחות הצבא האדום משולבים בצעדי הרתעה. במסגרת זו הוחלט על מצעד ראוהראווה של הצבא האדום במוסקבה באחד במאי 1941 שיפגין את עוצמתה הצבאית של ברית המועצות.

::"הצבא האדום מוכן להשיב בהתנגדות ניצחת לכל התנקשות באינטרסים של המדינה הסוציאליסטית שלנו"

בהמשך תיאר המרשל את המלחמה , כפי שהתנהלה באותו שלב, כ"מלחמה [[אימפריאליזם|האימפריאליסטית]] השניייההשנייה המכוונת לחלוקת העולם מחדש והיא מקיפה כמעט את כל המדינות [[קפיטליזם|הקפיטליסטיות]] וניזונה מן האוצרות של אמריקה הצפונית והדרומית".

::"הצבא האדום צריך לשמור על אבק השריפה שלו שישארשיישאר יבש ולהיות במצב של גיוס וכוננות כדי ששום מקרה ושום תחבולה מצד אויביו הזרים לא יפתיעו אותו"

מצעד האחד במאי נערך ב[[הכיכר האדומה|כיכר האדומה]]. על במת ההצדעה ניצבו סטלין ושר החוץ [[ויאצ'סלב מולוטוב|מולוטוב]] ויתר אנשי ההנהגה הסובייטית. אלפי חיילים צעדו בשורות של עשרות חיילים לרוחב. בין הצועדים היו אנשי [[חיל רגלים|חיל הרגלים]] ו[[חיל הים|הצי]] על מדיהם השונים והססגוניים, ולאחריהם נסעו כלי שריון וארטילריה ממונעים. חתמו את המצעד אלפי צועדים אזרחיים, פועלים וספורטאים שנשאו דגלים וכרזות ושרו שירים פטריוטיים. מעל חלפו במטס הצדעה מטוסי [[חיל אוויר|חיל האוויר]] הסובייטי.

המצעד הבא שיערוך הצבא האדום בכיכר האדומה, שישה חודשים לאחר מכן, ב [[7 בנובמבר]] 1941, [[מצעד יום המהפכה במוסקבה (1941)| מצעד יום המהפכה 1941]], נערך בעיצומו של [[הקרב על מוסקבה]], כאשר הצבא הגרמני התקרב לעיר. מצעד זה כבר לא היה כה חגיגי. הוא נועד להעלות את המוראל של העם הרוסי ולהפגין כי המצב אינו נואש. הגייסות שצעדו במצעד הוזעקו מן החזית ולא היו לבושים במדים מהודרים, כמדי הצועדים במצעד האחד במאי, אלא במדי קרב והמשיכו משם הישר לקוילקווי החזית.

ביציע האורחים חזו במצעד [[דיפלומט|דיפלומטים]]ים רבים וביניהם הנספחים הצבאיים הזרים, שהיו באופן מפתיע נציגי המדינות האויבות זו לזו, הנספח ה[[בריטניה|בריטי]], הנספח ה[[יפן|יפני]], שני [[צרפת|צרפתים]]ים נציגי [[צרפת של וישי]], וגולת הכותרת – הגרמנים בהרכב נכבד, השגריר במוסקבה [[פרידריך פון שולנבורג]] [http://en.wikipedia.org/wiki/Friedrich_Werner_von_der_Schulenburg], הנספח הצבאי גנרל [[ארנסט קוסטרינג]] [http://de.wikipedia.org/wiki/Ernst-August_K%C3%B6string] וסגנו הקולונל [[ הנס קרבס]] דובר ה[[רוסית]], מי שיהיה לימים גנרל וישמש כראש המטה הכללי האחרון של צבא היבשה הגרמני לפני התבוסה הסופית.

שר ההגנה הסובייטי המרשל טימושנקו ניגש לנציגים הגרמנים והצדיע להם בהדרת כבוד. בכך הוגשמה מטרתם של הסובייטים כי הגרמנים יצפו במצעד בושבו יופגן כוחה של ברית המועצות. של ברית המועצות.

תקוותם של הסובייטים כי המצעד יהיה גורם מרתיע מפני תקיפה גרמנית נכזבה. השכם בבוקר של היום שלאחר המצעד המריאו קרבס ושלנברג ל[[ברלין]]. היה עליהם להגיש בדחיפות להיטלר דו"ח על אשר ראו ושמעו במצעד. הם מסרו להיטלר את התרשמותם כי מצב סגל הקצונה של הצבא האדום רע. וכי ברית המועצות תזדקק לעשרים שנה כדי להגיע לרמה נאותה של קציניה וצבאה. קרבס סיכם באומרו כי הצבא האדום נמצא ב"רמה נמוכה". מבחינה מסויימתמסוימת היה הדבר נכון עקב הפגיעה הקשה שספג סגל הקצינים של הצבא האדום ב[[הטיהורים הגדולים|טיהורים הגדולים]]. יחד עם זאת לקה דיווחם של שני הקצינים בחסר מאחר שלא ידעו על פיתוחו של ה[[טנק]] [[טי-34]] שעתיד יהיה להכריע את גורל המערכה לטובת הסובייטים, וכן על אודות מטול הרקטות הסובייטי רב העצמה ה[[קטיושה]] , שהנאצים ילמדו עליו מבשרם במהלך המלחמה ויזכה להיות מכונה בפיהם "עוגבו של סטלין". דיווחם של הקצינים להיטלר היה במידה מסויימתמסוימת מוטה, מאחר והיושהיו מודעים לחפצו העז של היטלר לתקוף את ברית המועצות כדי להשיג "[[מרחב מחיה]]", דבר שהיה אחד מיסודות האידאולוגיה שלו. על כן מסרו להיטלר את מה שחפץ היה לשמוע.