מוראביטון – הבדלי גרסאות

המוראביטון תרמו תרומה חשובה להישרדות של [[ספרד המוסלמית]] במאה ה11-12 בפני הלחץ של הממלכות הנוצריות מסביב. באותה תקופה אל-אנדלוס הייתה מפולגת ל[[טאיפה (ממלכה מוסלמית)|ממלכות טאיפה]], כלומר נסיכויות קטנות, חלשות ומסוכסכות, מה שהקל על הנוצרים את מלאכת ה[[ריקונקיסטה]] (הכיבוש מחדש). המוראביטון הביסו בקרב סגראג'אס את הקואליציה הנוצרית בראשות ממלכות [[קסטיליה]] ו[[ארגון]], ובכך נתנו לממלכות המוסלמיות מרווח נשימה. לאחר הניצחון המוחץ, המוראביטון השתלטו על אל-אנדלוס ובכך יצרו אימפריה רחבת ידיים. אך שלטונם היה קצר מועד, מפלתם הגיעה דווקא מהבית. בתחילת המאה ה12ה-12 שבטי המסמודה הברברים של מרוקו התאחדו תחת הנהגתו הכריזמטית של [[עבדאללה אבן תומארת]]. בשנת 1147 נהרג במרקש המלך האחרון לשושלת המוראביטון וקמה שושלת ברברית חדשה ה[[אל-מוואחידון]].

לא ברור לחלוטין מתי ולמה החלו המוראביטון לכנות כך את עצמם. אל-בכרי מכנה אותם בשם זה כבר ב-1068, לפני שהם הגיעו לשיאם, אך הוא לא מסביר מה מקור השם. כשלוש מאות שנה מאוחר יותר מציע אבן אבי זובייר את הסברה כי שם זה נבחר על ידי המייסד עבדאללה אבן יאסין. לפי זובייר, הטפותיו של יאסין לא התקבלו יפה בקרב השבטים הברברים להם הטיף, ולכן הוא לקח את חסידיו למנזר-מבצר (ריבאט). אבן אד'ארי כותב שאבן יאסין בחר בשם הזה כדי לעודד את חסידיו למסור את נפשם ב[[ג'יהאד|מלחמת הקודש]] המתרגשת עליהם. יהיה אשר יהיה ההסבר הנכון, קרוב לוודאי שהמוראביטון בחרו את הכינוי הזה לעצמם, אולי כדי למנוע מתנועתם לקבל תיוג שבטי כזה או אחר, וליצור רושם כלל מוסלמי שיוכל לאחד תחתיו גורמים מקבוצות שבטיות שונות ולצבור עוצמה פוליטית.

סברה אחרת טוענת שמקור השם הוא בריבאט של וג'אג' בן זלו, בית המדרש המוסלמי בו התחנך עבדאללה אבן יאסין מנהיגה הרוחני של תנועת המוראביטון. מקורות מהמאה ה12ה-12 וה13 מציינים שבית המדרש של וג'אג' כונה "דאר אל מוראביטון" כלומר בית המוראביטון.

שבטי הסנהג'ה המערביים קיבלו עליהם את האסלאם במהלך המאה ה9. דת האסלאם נתנה להם תוכן משותף שתחתיו הם יכלו להתאחד. הדת החדשה התקבלה בהתלהבות רבה ועד מהרה יצאו שבטי הסנהאג'ה למלחמות קודש בכופרים האפריקנים שסביבם. קואליציית הסנהאג'ה הגיעה להישגים פוליטיים נאים במהלך המאה ה10ה-10 ואף השתלטו על נקודות שולטות בנתיב הסחר חוצה הסהרה. אך האיחוד של שבטי הסנהאג'ה התפרק עד מהרה והם איבדו את מאחזיהם לשבטים יריבים.

שמו של אבן יאסין מלמד שהוא ככל הנראה מתאסלם, הוא לא נולד כמוסלמי. קרוב לוודאי שבערה בו תשוקה קנאית יוקדת לאסלאם, בשורתו התאפיינה בהיצמדות נוקשה למסורת האורתודוכסיתהאורתודוקסית ולכתוב בקוראן עצמו. מפגשיו הראשונים של איבן יאסין עם בני הג'ודאלה לא עלו היטב. טיעוניו הנלהבים אך שטחיים למדי של אבן יאסין נפלו על אוזניים ערלות, סגנונו הקנאי והתוקפני לא נעם לאוזניהם. בני הג'ודאלה גרשו את יאסין מיד לאחר מותו של נותן חסותו יחיא אבן אבראהים.

אך אבן יאסין מצא אוזניים קשובות בקרב בני השבט השכן בני הלמטונה. יאסין החל להדגיש בדרשותיו את תולדות חייו של הנביא מחמד ואת החשיבות שיש למלחמת קודש כנגד הכופרים. הרעיון המרכזי בתורתו של יאסין היה, שבכדי להיות מוסלמי נאמן לא מספיק לאמץ אורח חיים אסלאמי אדוק אלא גם להלחם כנגד כל מה שמעורר התנגדות לאורח החיים הזה. מבחינת יאסין כל דבר ועניין שאיננו כלול בהלכה המוסלמית נחשב כהתנגדות ויש להלחם בו, ובייחוד עניין [[שבט|השבטיות]]. יאסין האיץ בשומעיו לזנוח את קשרי הדם ואת ההבדלים האתניים, ולהתאחד תחת דגל האסלאם. הדרישה הזאת התאימה למנהיגי שבט למטונה שחלמו להחזיר עטרה ליושנה ולאחד את שבטי הסנהאג'ה תחת שלטונם. החל מאמצע המאה ה11ה-11 יצאו בני הלמטונה, אשר החלו לקרוא לעצמם אל-מוראביטון, למסע לאיחוד בני השבטים שסביבם למען המטרה הדתית המשותפת.

כבר בשנת 1053, המוראביטון הפיצו בהצלחה את בשורתם הדתית בקרב בני השבטים הברברים. לאחר שאיחדו את בני הסנהאג'ה, הם השתלטו על דרך הסחר של הסהרה המערבית לכל אורכה, מ[[סיג'ילמסה]] בצפון ועד אוודגסט בדרום. המנהיג הפוליטי, יחיא אבן עמר, נהרג בקרב ב1057ב-1057, את מקומו ירש אחיו של אבן יאסין, אבו בכר אבן עמר. תחתיו המוראביטון התפשטו צפונה לעבר הרי האטלס . אבו בכר מינה את בן דוד יוסף אבן תשפין כמשנה למלך ולמעשה העניק לו את רוב סמכויות השלטון. אבן תשפין ירש את השלטון והמשיך את ההתפשטות על כל אזור [[מרוקו]], [[מאוריטניה]] ו[[הסהרה המערבית]]. בשנת 1062 הוא הקים את עיר הבירה [[מרקש]].

בשנת 1086 הוזמן [[יוסוף אבן תשפין]] על ידי נסיכי ממלכות הטאיפה יורשי [[ח'ליפות קורדובה]], להגן על נסיכויותיהם מפני הממלכות הנוצריות של צפון [[חצי האי האיברי]] – [[קסטיליה]] ו[[לאון]]. אבן תשפין הביס את הקסטיליאנים ב[[קרב א-זלאקה]], אך הוא נאלץ לשוב לאפריקה כדי לדכא מרידות שפרצו שם.

ב1090ב-1090 הוא שב לאיבריה כדי לספח את ממלכות הטאיפה לאימפריית המוראביטון. רוב תושבי איבריה תמכו בו בגלל נטל המיסים הכבד שהשיתו עליהם נסיכי הטאיפה. גם חכמי הדת במערב ובמזרח יצאו כנגד האדישות הדתית של נסיכי הטאיפה ותמכו בהפלתם. הם הוציאו [[פתווה]] הנותנת הכשר דתי ומוסרי לסיפוח. עד 1094 יוסוף אבן תשפין סיפח את רוב ממלכות הטאיפה המרכזיות למעט [[סרגוסה]]. הוא לא הצליח לשחרר שטחים מוסלמיים מידי הנוצרים למעט [[ולנסיה]], אך הוא הצליח להאט את תהליך ה[[ריקונקיסטה]] שצבר תאוצה לאחר התפרקות ח'ליפות קורדובה ופיצולה לממלכות הטאיפה.

הפלישות הנוצריות לאל-אנדלוס התגברו עם סיועם של ה[[פראנקים]]. המלך המוראביטוני עלי אבן יוסוף הובס ב1138ב-1138 על ידי אלפונסו מלך לאון, ושנה לאחר מכן הוא הובס בקרב על ידי אפונסו ה1 מ[[פורטוגל]], שבעקבות כך זכה לראשונה בעצמאות. [[ליסבון]] נכבשה על ידי הפורטוגזים ב1147ב-1147.

לפי חלק מהמלומדים עלי אבן יוסוף היה שייך לדור אחר בהנהגה, שהאידיאליםשהאידאלים שהצמיחו את המוראביטון והקנו להם את עוצמתם נשכחו ממנו. הם זנחו את חיי המדבר והקנאות הדתית לטובת מנעמי השלטון והחיים העירוניים. הלחץ המשולב של הנוצרים באיבריה מחד ועליית המו וחידון במרוקו מאידך ערערה את יסודות השלטון המוראביטוני. עלי אבן יוסוף מת ב1143ב-1143, יורשו תשפין אבן עלי איבד את האחיזה במהירות אל מול ההתפשטות של המווחידון, ואף מצא את מותו בקרב מולם בשנת 1146.

* אבו בכר אבן עמר (1056-1087) פיצול שלטוני החל מ1072מ-1072