הבדלים בין גרסאות בדף "חדיד (בית חרושת)"

מ
בוט החלפות: אזור
מ (שם מחבר, תצוגה)
מ (בוט החלפות: אזור)
מאחר ושמן מכבישה חמה נחשב איכותי פחות, ומחירו נמוך יותר מאשר שמן מכבישה קרה, הציע וילבושביץ להפיק הפקה משנית של שמן מ[http://he.wiktionary.org/wiki/%D7%92%D7%A4%D7%AA גפת] (פסולת הזיתים שנשארת אחרי שכובשים אותם בכבישה קרה).
 
על מנת להרחיב את הידע בנושא, וכן על מנת ליצור קשרים מתאימים עם ספקי ציוד, נסע וילבושביץ (שהספיק בינתיים להחליף את שמו לוילבוש) ב-[[1905]] ל[[צ'כוסלובקיה]]. במקביל רכשו [[חובבי ציון]] מ[[צאריצין]] (וולגוגרד דהיום), שנענו ליוזמתו של וילבוש, 100 דונם מאדמות הכפר הערבי [[ח'דיתה]], והחלה הקמת בית החרושת "חדיד". המיקום נבחר בזכות קיומם של מטעי זיתים ובתי בד רבים באיזורבאזור. בתי הבד סיפקו את הגפת לייצור השמן. בינואר [[1906]], עם הגעת כל המכונות מאירופה החל הייצור במפעל. שם בית החרושת נלקח מ[[תל חדיד]] הסמוך, שעליו שכן הכפר הערבי, ועבדו בו כ- 50-80 פועלים יהודים. העונה הראשונה, שבתחילתה הופקו מ-260 טונות גפת רק כ-10% שמן, לא הייתה רווחית במיוחד. לקראת סוף העונה ירד שיעור השמן שהופק עוד יותר. איכרים מ[[פתח תקוה]] ו[[רחובות]] עשו שימוש בבית החרושת.
 
בסמוך לבית החרושת, הקים [[ישראל בלקינד]] בשנת 1905, על שטח של 50 דונם, שרכש מן ה[[קק"ל]], בית ספר ליתומי הפרעות ברוסיה ([[פרעות "המאות השחורות"]] ו[[פרעות קישינב]]), על פי חזונו - "יוקם בית ספר שהשפה העברית בהוראה, בעבודה ובבית - היא הציר שעליו יסבו חיי בית הספר והם יגדלו לאכרים עבריים בריאים ברוחם ובנפשם" אולם בית הספר שנקרא "בית הספר הלאומי לעבודת האדמה - קריית ספר" שרד רק שנה אחת ונסגר מחוסר תקציב לקיומו.