אדוארד הלט קר – הבדלי גרסאות

קר תרם להנחת היסודות של מה שנודע כריאליזם קלאסי בתיאורית היחסים הבינלאומיים. דרך מחקרו אודות ההיסטוריה (עבודותיהם של [[תוקידידס]] ו[[מקיאבלי]] והרהורים וחילוקי דעות [[אפיסטמולוגיה|אפיסטמולוגיים]] עמוקים עם האידאליזם, שהייתה תאוריית היחסים הבינלאומיים הדומיננטית בין שתי מלחמות העולם, הוא הגיע לריאליזם. בספרו "משבר עשרים השנים", הגדיר קר שלושה שסעים של הריאליזם האוטופי (אידאליזם), הנובע מן הריאליזם המקיאבלי. בראש ובראשונה מהווה ההיסטוריה רצף של סיבה ותוצאה, אשר מהלכו יכול להיות מנותח ומובן על ידי מאמץ אינטלקטואלי, אולם אינו (כפי שמאמינים האוטופיסטים) מנוהל בידי "דמיון". שנית, תאוריה אינה (כפי שסבורים האוטופיסטים) יכולה לחולל פרקטיקה, אלא הפרקטיקה היא שמולידה תיאוריותתאוריות. בהתאם למילותיו של מקיאבלי: "יועצים טובים, ברגע שהם מגיעים, נולדים מחוכמתו של הנסיך, ואילו חוכמת הנסיך אינה נולדת מיועצים טובים". שלישית, פוליטיקה אינה (כפי שהאוטופיסטים טוענים) פונקציה של אתיקה, כי אם האתיקה היא פונקציה של פוליטיקה. אנשים נותרים ישרים על ידי אילוצים. מקיאבלי זיהה את חשיבותו של המוסר, אולם סבר כי לא ייתכן כל מוסר יעיל במקום שאין בו סמכות יעילה. מוסריות היא תוצר של כוח (קר, 1939).