הסדר חוב – הבדלי גרסאות

ניתן להסביר את מהלך הביקורת באופן הבא:

 

 

שנית, כיום כספי הפנסיה מושקעים ע"י המשקיעים המוסדיים בשוק ההון, והם מהווים נתח משמעותי מסך הכספים המשמשים לרכישת אג"ח קונצרניות. בנוסף, בשל מעמדם של אחדים מבין [[בעל שליטה|בעלי השליטה]] בשוק ההון, הם נהנים מיחס מועדף מבחינת יכולתם לגייס חוב מהמשקיעים המוסדיים. לעומת זאת, אותם בעלי שליטה, בשל המבנה המשפטי והמימוני של החוב (עקרון האישיות המשפטית הנפרדת), נהנים ממצב בו מצד אחד הם יכולים ליהנות מהרווחים במקרה של הצלחת החברה, ומצד שני, במצב של כשלון, להגיע להסדר חוב שהפגיעה שלו בהם היא מצומצמת ביותר. זאת בעוד שעבור הציבור, שכספי הפנסיה שלו מושקעים בחברות שבבעלות אותם בעלי שליטה באמצעות אג"ח קונצרניות, יתכן קיצוץ של עשרות אחוזים בחוב. על כן, קוראים אלו המבקרים את המצב הקיים לנקוט בשורה של צעדים, כגון: צמצום הזרמת החוב מצד המוסדיים לידי חברות שבשליטת אותם בעלי שליטה, הזרמת הון אישי מצד בעלי שליטה לחברות שלהם כאשר הן מצויות במצוקה פיננסית והגברת הפיקוח על שוק ההון בכלל.<ref>מיכאל רוכוורגר וצבי זרחיה, [http://www.themarker.com/markets/1.1570054 "תשובה מוכן לשלם רק 50% מהחוב של דלק נדל"ן"], [[דה מרקר]], 20 בנובמבר 2011.</ref>