מהמט השישי – הבדלי גרסאות

'''מהמט השישי''' (או '''מהמט וחידטין''') ([[טורקית]] '''VI. Mehmet, Vahidettin'''; {{כ}}[[14 בינואר]] [[1861]] - [[16 במאי]] [[1926]]) היה הסולטאן ה-36 והאחרון של [[האימפריה העות'מאנית]], החל ב-[[4 ביולי]] [[1918]] ועד ביטול הסולטנותהסולטאנות על ידי [[האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה]] ב-[[1 בנובמבר]] [[1922]]. מהמט השישי היה אחיו של קודמו בתפקיד, [[מהמט החמישי]], והיה ליורש העצר עם ההתנקשות בחייו של יוסוף איזטין (Yusuf İzzettin), בנו של הסולטאן [[אבדילאזיז]].

מהמט השישי עלה על כס הסולטנותהסולטאנות לקראת סופה של [[מלחמת העולם הראשונה]] וחתימת [[הפסקת האש של מודרוס]] ב-[[30 באוקטובר]] [[1918]] אשר נישלה את האימפריה מכל שטחיה שמחוץ ל[[אסיה הקטנה]] ו[[תראקיה]] המזרחית, והעניקה ל[[מדינות ההסכמה]] את הרשות לתפוס ולהחזיק ב"כל נקודה אסטרטגית" בשטחיה. בנובמבר 1918 נכבשה הבירה [[איסטנבול]] בידי כוחות [[בריטניה|בריטים]] ו[[צרפת|צרפתים]] ולמהמט השישי לא הייתה שליטה על המדינה. עד מהרה הוא הפך לבובה בידי המינהל הצבאי בעיר, וב-[[5 באפריל]] [[1920]] ובלחץ המינהל הצבאי, הוא הורה על פיזורו של הפרלמנט הע'ותמאני הרביעי והאחרון. ב-[[10 באוגוסט]] [[1920]] חתמו נציגיו של מהמט השישי על [[הסכם סוור]] שהסדיר את תנאי כניעתה של האימפריה העות'מאנית והעניק חלקים משטחיה הנותרים באסיה הקטנה ובתראקיה המזרחית ל[[יוון]], [[איטליה]], צרפת, בריטניה ול[[ארמניה|רפובליקה הדמוקרטית של ארמניה]].

במקביל להתרחשויות אלה ייסדה [[מלחמת העצמאות של טורקיה#עליית התנועה הלאומית הטורקית והקמת האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה: יוני 1919-מרץ 1920|התנועה הלאומית הטורקית]] בראשות [[מוסטפא כמאל]] את [[האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה]] ב[[אנקרה]] ב-[[23 באפריל]] [[1920]], וזו דחתה את הסכם סוור וסירבה לקבל את תנאיו. בין מהמט השישי לבין האסיפה הלאומית התפתחה מחלוקת גלויה, אשר הובילה, עם סיום [[מלחמת יוון-טורקיה|המאבק המזוין האחרון]] ב[[מלחמת העצמאות של טורקיה]] באוקטובר [[1922]], לביטול מוסד הסולטנותהסולטאנות ולעזיבתו של מהמט השישי את טורקיה ב-[[17 בנובמבר]] [[1922]]. מהמט השישי יצא לגלות, תחילה ב[[מלטה]] ולאחר מכן באיטליה. הוא נפטר ב-1926 ב[[סן רמו]] ונקבר ב[[דמשק]].