תור הזהב של אתיופיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יעל י (שיחה | תרומות)
הגהה+עיצוב
מ בוט החלפות: סולטא\1
שורה 10:
 
== היסטוריה ==
[[קובץ:YagbeaSionBattlingAdaSultan.JPG|ימין|ממוזער|250px|הקיסר יאגבה ציון (משמאל), נלחם ב[[סולטנותסולטאנות אדאל]]]]
[[קובץ:Saaylac.jpg|ימין|ממוזער|250px|חופה של [[זילע]] עיר הנמל האסטרטגית]]
למרות שקיסרי [[שושלת זאגווה|שושלת הזאגווה]] דגלו בהגנת ה[[נצרות]] ובהישגים האומנותיים שלהם על אף כן, הייתה אי שביעות רצון כללית של העם מהמלכים ב[[לסתה]] ובמיוחד במה שהם היום [[אריתריאה]] ו[[מחוז טיגראי (היסטורי)|טיגראי]]. ה[[אמהרים]] לעומת זאת, היו קבוצה חזקה וצברו כוח יותר ויותר וישבו באזור שמדרום לאזורים שנשלטו על ידי הזאגווה והתרכזו בעיקר באזור [[אדאפה]]. ב-[[1270]], אציל אמהרי בשם [[יקונו אמלק, קיסר אתיופיה|יקונו אמלק]] הדיח את שליט הזאגווה האחרון והכריז על עצמו כקיסר. ההנחה שלו הייתה שרוב הכוח כעת היה בדרומה של הארץ ו[[אתיופיה]] כעת מוכרזת בתור "ממלכה הנוצרית של אתיופיה" ונכנסה לתקופה של קשר מוגדל עם ה[[לבנט]], [[המזרח התיכון]], ו[[אירופה]].
שורה 16:
השושלת החדשה שיקונו אמלק ייסד ידועה בשם "[[השושלת הסולומונית]]", שושלת שטענה שמוצאה מ[[מלכי אקסום|השושלת האקסומית]] ולכן צאצאי מנליק הוא בנם של [[מלכת שבא]] ו[[שלמה המלך]]. הופעת השושלת נכרכה ב[[אתוס]] הסולומוני-ישראלי-נוצרי כ[[אידיולוגיה]] של מימסד [[הקיסרות האתיופית]] ,שלפיו השליטים הנוצרים של אתיופיה הם "בני ישראל האמיתיים"("דקיקה אסראל") . ההמלכה של יקונו אמלק נראתה כלגיטימית ולכן נקראה "חזרת השושלת הסולומונית", על אף שהאמהרים הם אלו ששלטו,וכל המלכים האתיופיים שבאו לאחר-מכן טענו למוצא סולומוני,וכיאה לצאצאי שלמה דרשו ציות מוחלט מנתיניהם.
 
תחת שלטונו של יקונו אמלק, המחוזות המרכזים של הממלכה היו [[מחוז טיגראי (היסטורי)|טיגראי]] הצפוני [[מחוז אמהרה (היסטורי)|אמהרה]] המרכזי ו[[שאווה]] הדרומי והיוו את הלב והמרכז הפוליטי גיאוגראפי של הממלכה הנוצרית. המלך החדש החל לגבש שליטה ברמות הצפוניות ולהרוס את המדינות המוסלמיות המקומיות כמו כן את עובדי האלילים שבאזור. הוא נהנה בעיקר מההצלחה הכי גדולה שלו כנגד [[סולטנותסולטאנות יפאט]], ממלכה הממוקמת דרומית מזרחית לאמהרה שאימה על הדרכים המסחריות בין העיר [[זילע]] והרמות המרכזיות.
 
עקב מותו של יקונו אמלק ב [[1285]], בנו [[יאגבה ציון, קיסר אתיופיה|יאגבה ציון]] ירש אותו והומלך למלך החדש. שלטונו ייצג בעיקר מאבקים קבועים בין ילדיו של יאגבה ציון לבין נכדיו האחרים של יקונו אמלק, בסביבות שנת [[1300]] כל הזכרים צאצאיו של יקונו אמלק להוציא בניו של יאגבה ציון נכלאו בפסגת הר שהגישה אליו הייתה קשה אזור זה נשמר על ידי חיילים הנאמנים למלך. כאשר המלך מת, כל בניו הוכנסו גם למעצר להוציא יורשו. שיטה זו נמשך עד שבית הסוהר המלכותי הושמד בתחילת [[המאה ה-16]].
 
נכדו של יקונו אמלק, עמדה ציון, השיג שליטה על כל המחוזות הנוצריים של הממלכה וגם על ידי התפשטות לאזורים הסמוכים של [[שאווה]], [[גוג'ם]], ו[[ממלכת דמות|דמות]] ולתוך המחוזות של ה[[אגאווים]] בתחומה של [[אגם טאנה]]. הוא הקדיש גם הרבה תשומת לב לקמפיינים צבאיים כנגד המדינות המוסלמיות במזרחה ובדרום מזרחה של [[אמהרה]], כמו סולטנותסולטאנות [[יפאט]], שאיימו על הממלכה הנוצרית, וכנגד [[ההאדיה]] וה[[סידמאים]] בדרום מערב [[שאווה]]. הניצחונות האלה נתנו לו שליטה ברמות המרכזיות ושיפרו את הסחר עם המדינות סביב [[ים סוף]] ו[[האוקיינוס ההודי]]. כיבושים אלו עזרו להתפשטות הנצרות ברמות הדרומיות.
 
בתחילת [[המאה ה-13]], אחת הבעיות הראשיות של הממלכה הנוצרית, שנשלטה עלח ידי ה[[אמהרים]] הייתה האיום המוסלמי. כל מזרח [[קרן אפריקה]] וממערב ל[[רמת אתיופיה]] היו מוסלמים ולמעשה הקיפו את אתיופיה כמה מהעמים האלוי הקימו סולטאנויות עצמאיות משלהם כמו [[יפאט]] שהייתה ממוקמת בגבעות שוואה הצפון מזרחיות, וריכוז מוסלמי בעיר [[הרר]]. בעמקים דרך ים סוף היה שני עמים מוסלמים משמעותיים ה[[סומלים]] וה[[עפרים]]. יפאט הציג את האיום העקרי לממלכה הנוצרית, אך לבסוף הובסה על ידי [[עמדה ציון הראשון, קיסר אתיופיה|עמדה ציון]] באמצע [[המאה ה-14]] לאחר סכסוך מתמשך. במשך הסכסוך הזה, יפאט נתמכה על ידי אפוטרופוס מוסלמי, אך בדרך כלל העמים המוסלמים הקימו מדינות קטנות ולא משמעותיות. רבים מהם היו דוברי שפה [[שפות כושיות|כושית]], שלא כמו דוברי [[שפות שמיות|השמית]] של [[הרר]].
שורה 112:
אף על פי שהמדינה הנוצרית לא יכלה להטיל את ההגמוניה שלה על המדינות האסלאמיות האזוריות, היא הייתה מספיקה חזקה לעמוד כנגד הפלישות ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]].
 
לבסוף [[זרע יעקב, קיסר אתיופיה|זרע יעקב]] אחד מהקיסרים אתיופיים הגדולים. השיג הישגיים צבאיים שכללו ניצחון מכריע בשנת [[1445]] על [[סולטנותסולטאנות אדאל]] ובעלי בריתה המוסלמיים, שהייתה במשך שני מאות המקור של ההתנגדות הקבועה להגמוניה הנוצרית ברמה. זרע יעקב חיפש גם שליטה מלאה על הממלכה באופן של ביזורה של המערכת המנהלית. כמה מהישגיו המוצלחים מאוד הראויים לציון היה בעניינים כנסייתיים, היכן שהוא ארגון מחדש את [[הכנסייה האורתודוקסית האתיופית]], טיפח גם סכסוך בין מאמיני הנצרות ללא נוצרים.
 
בתחילת [[המאה ה-14]], הכוח של הקיסר היה נראה כבלתי-מוגבל, אבל למעשה זה היה לעתים קרובות במידה רבה פחות מזה. האחדות של המדינה תלתה ביכולת הקיסר לשלוט במושלים המקומיים של האזורים השונים, בדרך כלל, בית המשפט לא הפריע עם השליטים האלה אם הנאמנות המוצגת האחרונה דרך האוסף וכניעה של מס מלכותי ודרך התרומה של גברים מחומשים שהיו צריכים למלחמות הקיסר. כאשר הצבא היה בפעולה, המושלים האזוריים דאגו להם ב[[אדמה]]. התוצאה הייתה שההוצאות שהיו שנשאו על ידי האדמיניסטרציה הקיסרית היו קטנות, הואיל התרומות המס שסופק על ידי הפרובינציות היה רציני.