מעצר – הבדלי גרסאות

בעבר, בתקופות בהן לא היו או כמעט לא היו [[זכויות האזרח|זכויות אזרח]], פעמים רבות שנעשה שימוש על ידי השליט במעצר לשם ביצור שלטונו, הרחקת מתחרים, פעמים גם מבני משפחתו, ככלי הרתעתי או כגחמה שלטונית. מובן שבמערכות שלטוניות טוטליטריות, בהן לא קיים העיקרון של שלטון החוק, מעצרים מסוג זה לא היו נתונים לביקורת שיפוטית, ולא היה חוק שהסדיר את השהות במעצר, תנאי המעצר, מספר הימים בהם ניתן לשהות במעצר ללא משפט וכד'וכדומה. פעמים שהדרך היחידה לצאת ממעצר מסוג זה הייתה מותו של הרודן, או קונסטלציה אחרת שאיפשרה את הוצאתו של העצור לחופשי. מעצרים מסוג זה היוו את הרקע לכתיבתם של לא מעט רומנים היסטוריים, כדוגמת [[הרוזן ממונטה קריסטו]], שגיבורו נעצר מבלי לדעת את סיבת מעצרו ומבלה שנים רבות במעצר מבודד. דוגמאדוגמה מודרנית לסוג זה של מעצרים ניתן לראות במעצרים ההמוניים שבוצעו על ידי המשטרים הנאצים/פשיסטים והמשטר הסובייטי, ב[[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] בהם נעצרו אזרחים רבים בשל התנגדות למשטר, לשם 'חינוך מחדש', ובד"כובדרך כלל על לא עוול בכפם. דוגמה לשימוש במעצר ככלי דיכוי נגד האופוזיציה אפשר לראות עדיין במקומות כמו [[מיאנמר]]<ref>[http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/739/241.html מאמר על המשך מעצרה המנהלי של מנהיגת האופוזיציה במיאנמר]</ref>.