יצחק גוריון – הבדלי גרסאות

במסגרת פעילותו כאחראי על המחלקה המשפטית של ה[[אצ"ל]] היה אחראי על הקשר עם העציר מרגע מעצרו ועד ליציאתו מהכלא. גוריון עמד בקשר עם עורכי הדין שייצגו את חברי הארגון והיה בקשר מיוחד עם עורכי הדין [[מקס זליגמן]] ו[[מקס קריצמן]], שבעזרתם היה נכנס לבית הכלא כעוזר. גוריון היה אחראי על ה'זעקס' הדואר המחתרתי שבאמצעותו נשמר הקשר עם העצירים והאסירים ובאמצעותו הועבר המידע שהביא ללפריצת [[כלא עכו]]. גוריון שימש גם קצין קשר של הארגון - אחראי על הקשר עם עיתונאים, ראשי עיריות ובעלי תפקידים ב[[ועד הלאומי]]. הוא עמד בקשר אישי כמעט יום- יומי עם ראש המטה של הארגון, תחילה [[שלמה (לוי) לב- עמי]], ולאחר מעצר לב- עמי עם [[חיים לנדאו]], ובמידת הצורך אף עם [[מנחם בגין]]. רוב בעלי התפקידים שאיתם עמד גוריון בקשר לא ידעו שהוא מילא תפקיד ב[[אצ"ל]] אלא סברו שהוא בעל קשרים בארגון בגלל שייכותו לתנועה הרוויזיוניסטית.

לאחר קום המדינה המשיך את עבודתו ב[[הסתדרות העובדים הלאומית]] והיה ממקימי סיעת [[תכלת לבן]] בהסתדרות הכללית. גוריון המשיך את כתיבתו העיתונאית בעיתון 'חרות' עיתונה של תנועת '[[חרות]]', שביקש להוות המשך לעיתון המחתרתי שהתפרסם בשם זה בתקופת [[המנדט]]. כמו- כן התמסר גוריון לכתיבת ספרי זיכרון על תקופת המחתרת – 'אריה פוסק: חייו ופועלו', 'הנצחון עלי גרדום' ו'פרקליטיהם של לוחמי חרות'.