יבגני רטנר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת קטגוריה:מתנדבי היישוב,הוספת קטגוריה:מתנדבי היישוב לצבא הבריטי באמצעות HotCat |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: בן-גוריון, \1טכניון, \1סירב\2 |
||
שורה 1:
[[קובץ:Jenka Ratner in 1968.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ג'נקה רטנר בשנת 1968, השתחר מהצבא בדרגת אלוף משנה]]
[[קובץ:Jenka Ratner in 1932-1934 in Kashmir north India.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רטנר על אופנועו בו טייל ב[[קשמיר]] בצפון [[הודו]]]]
[[קובץ:Jenka Ratne and Michael Shore in 1959 at Israel Defense Prize Ceremony, with David Ben-Gurion and Haim Laskov.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ג'נקה רטנר מימין ו[[מיכאל שור]] משמאל, בעת טקס קבלת פרס ביטחון ישראל בשנת 1959. במרכז מימין [[חיים לסקוב]] ומשמאל [[דוד בן
'''אבגני''' ('''ג'נקה''') '''רטנר''' או '''גדעון רבטל''' ([[17 באוגוסט]] [[1909]] - [[25 במרץ]] [[1979]]) היה [[מהנדס]] וממציא ישראלי, ממייסדי [[חיל המדע]] וחתן [[פרס ביטחון ישראל]].
==קורות חיים==
רטנר נולד ב[[ציריך]] שב[[שווייץ]] לזוג סטודנטים רוסיים שלמדו שם רפואה. עם סיום הלימודים ב-[[1913]] חזרה המשפחה לרוסיה. ב-1914 כשהיה בן 5 התייתם מאימו. במלחמת העולם הראשונה שימש אביו כרופא צבאי, המשפחה נדדה ברחבי רוסיה ביחד עם האב.
בשנת [[1922]] בהיותו בן 13, עלה ל[[ארץ ישראל]] עם סבו. אביו הקומוניסט נשאר ברוסיה והוא לא ראה אותו יותר. סבו היה פרופסור איליוב שייסד את הפקולטה לכימיה ב[[הטכניון|טכניון]], המשפחה התגוררה ב[[חיפה]]. בשנת [[1928]] סיים לימודיו ב[[בית הספר הריאלי]], ובשנת [[1932]] סיים את לימודיו ב{{ה|טכניון}}{{הערה|{{דבר||בתכניון|1932/10/16|00408}}}} שם למד [[הנדסה אזרחית]]. בסיום לימודיו, עבד במשך שנתיים כמהנדס מכונות במחלקה לעבודות ציבוריות של ממשלת [[המנדט הבריטי]]. במקביל ערך מסעות אופנוע הרפתקניים לארצות ערב, אירופה, סהרה, סודן והודו.
בשנים [[1935]]–[[1942]] עבד כמהנדס מכונות בחברת נפט עיראקית (IPC כיום [[בתי זיקוק לנפט (חברה)|בתי הזיקוק]]). במקביל, החל לפעול בארגון [[ההגנה]] בתכנון אמצעי חבלה, והוכשר במסגרתו כטייס במטוסים קלים. כחבר הפלוגה לפעולות מיוחדות, פעל רטנר ביחידת הנדסה, ועסק בתכנון כלי לחימה, ובהם [[מוקש המטריה]] שתכנן כנגד הבריטים. בעקבות שיתוף הפעולה שהכריז בן
בעקבות פיזור חיל המדע עבר לגוף המחליף, אגף מחקר ותיכון ב[[משרד הביטחון]]. לאחר הקמת [[רפא"ל]], בשנת [[1958]], עבר לעבוד ברשות ועסק בפיתוח אמצעי לחימה שם הקים את חטיבת החימוש, ובה שימש ראש פרויקט מרכזי. בגין עבודתו, הוענק לו פעמיים [[פרס ביטחון ישראל]], מהם הוענק לו הפרס בשנת [[1959]] על פיתוח ה[[רב-בזוקה]].
|