המלחמה העות'מאנית-רוסית (1710–1711) – הבדלי גרסאות

כשנה לאחר חתימת הסכם קונסטנטינופול נשלח הנסיך [[ואסילי גוליצין|גוליצין]] ל[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]] במטרה לשכנע את העות'מאנים לאפשר לרוסים תנועה חופשית ב[[הים השחור|ים השחור]]. תוצאת השליחות היתההייתה כשלוןכישלון, וגרוע מכך - הנסיך התרשם שהעות'מאנים מעוניינים להחזיר לעצמם את השטחים שאיבדו בעקבות ההסכם. הדבר הדאיג את [[פיוטר הגדול]], שהיה מודע לכך שמדינתו לא תצליח לנהל מלחמה עם העות'מאנים במקביל למלחמה עם השבדים בצפון. בנובמבר [[1701]] נשלח ל[[איסטנבול]] [[פיוטר טולסטוי]] כשגריר קבוע. מטרתו הייתה לנהל מגעים דיפלומטיים בחצר ה[[סולטאן עות'מאני|סולטאן]] [[אהמט השלישי]] ולפעול נגד מאמצי שליחי [[ח'אנות קרים]] לחידוש הלחימה. בשנת [[1706]] ה[[ח'אן (תואר)|ח'אן]] של ח'אנות קרים דיווח על המגבלות שהנהיגו הרוסים כלפי המוסלמים בשטחם, ועל רצון המוסלמים לעזוב את רוסיה ולעבור לשטחי [[האימפריה העות'מאנית]]. הסולטאן התלבט, אך מתנות יקרות שהעביר השגריר הרוסי הרגיעו את הרוחות.