האנתולוגיה היוונית – הבדלי גרסאות

האנתולוגיה בגרסתו של פלאנודס, בשבעה כרכים, היתההייתה הגרסה המוכרת היחידה של האנתולוגיה בתקופת ה[[רנסאנס]], שהקימה לתחייה את העניין בספרות הקלאסית. היא ראתה אור לראשונה ב[[פירנצה]] ב-[[1494]] בעריכת המלומד היווני [[יאנוס לסקריס]].

במשך מאות שנים היתההייתה המהדורה של לסקריס הגרסה הזמינה היחידה: "האנתולוגיה הפלטינית", העותק היחיד שנותר מן האנתולוגיה כפי שהתקין אותה קפאלאס, התגלתה בספרייה הפלטינית ב[[היידלברג]] רק ב-[[1606]] על ידי סלמאסיוס,<ref>[[מנוסקריפט|כתב-היד]] עצמו נדד ממקום למקום עם השנים. ב-[[1623]], לאחד שנבזז עם שאר אוצרות העיר בזמן [[מלחמת שלושים השנה]], הוא נשלח עם שאר תכולת הספרייה הפלטינית ל[[רומא]], כמתנה מ[[מקסימיליאן הראשון, נסיך-בוחר של בוואריה]], אל האפיפיור [[גרגוריוס החמישה-עשר]], שחילק אותה לשני חלקים. משם היא נלקחה ל[[פריז]] ב-[[1797]]. ב-[[1816]] היא חזרה להיידלברג, אבל החלק השני, הקטן יותר, נותר בפריז ומוצג כיום בהיידלברג רק בעותק מצולם.</ref> אך לא ראתה אור בדפוס עד [[1776]], השנה שבה נכללה באוסף האנתולוגיות שערך הצרפתי ברונק (Brunck).