מוזיקה קלאסית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
אביתר בושלין (שיחה | תרומות) |
||
שורה 23:
מילה זו מאזכרת את הביטוי ה[[לטינית|לטיני]] 'classicus' שמציין מעמדם של ה[[אזרח]]ים הרומיים, ובייחוד המעמדות הגבוהים שבהם. לידתו של המונח בוויכוחים [[ספרות]]יים ואמנותיים במאה ה-19. באותם ימים, מתנגדי ה[[מודרניזם]] ובמיוחד מתנגדי ה[[רומנטיקה]] הטיפו להידוק הזיקה אל [[יצירת מופת|יצירות המופת]] הקלאסיות של יוון ורומא, ולפיכך נקראו "'''קלאסיציסטים'''". ויכוחים דומים התקיימו ללא ספק גם קודם לכן וגם לאחר מכן. כיום מקובל לזהות מגמות ותנועות קלאסיציסטיות בתקופות שונות, החל מלפני הספירה ועד ימינו, לעתים בהקשר תרבותי כללי מעבר לתחומים הצרים של האמנויות למיניהן.
===השימוש ב[[תו (מוזיקה)|תווים]]===
בתרבות המערב, המונח "מוזיקה קלאסית" מכוון למוזיקה שהתפתחה באירופה המערבית בימי הביניים ושחלק מכריע באבולוציה שלה קשור להתפתחות התיווי המוזיקלי והשימוש בו בתהליך היצירה. השימוש ב[[תו (מוזיקה)|תוים]] הוא אחד המאפיינים הבולטים שמייחדים את המוזיקה הקלאסית בתרבות המערב בהשוואה לתרבויות מוזיקליות אחרות, (כגון [[מוזיקה עממית]] ו[[מוזיקה קלה]]), אשר מועברים בצורה אוראלית, הקלטות וכדומה. בעולם המוזיקה הקלאסית של ימינו, יצירות שהולחנו לפני מאות שנים מבוצעות ומדוברות הרבה יותר (לעתים קרובות) מיצירות שהולחנו רק לאחרונה. השימוש בתווים וב[[פרטיטורה|פרטיטורות]] במוזיקה הקלאסית הוא נוח ומושכל, משום שרוב העוסקים בדבר מסוגלים לקרוא תווים ומחונכים לכך.
מוזיקה קלאסית מיועדת לעמוד בפני עצמה. בניגוד לסוגי מוזיקה אחרים, אשר מיועדים אך רק לשמש כרקע, או כ[[מוזיקה לריקודים]] או לפעמים מוזיקה לסרטים. יצירות קלאסיות מבוצעות בדרך כלל באולמות המיועדים לכך, והקהל מצופה להישאר שקט ובמקומו לאורך כל היצירה, על מנת שכל אחד יוכל להתרשם ולקבל את כל המידע שמועבר ביצירה, שהרי יצירות קלאסיות הן, לעתים קרובות, מורכבות או עמוסות באופן כתיבתן ובמסר הרגשי שלהן. המבצעים את היצירות לבושים בדרך כלל בלבוש רשמי ומכובד, מנהג שמתפרש כנתינת כבוד למוזיקה, או אולי פשוט מנהג כתוצאה מהמורשת הוותיקה והעשירה של המוזיקה הקלאסית. בדרך כלל, אין (או לא אמורה להיות) אינטרקציה בין המבצעים את היצירה לבין הקהל, מלבד המוזיקה עצמה.▼
[[אלתור (מוזיקה)|אלתור]] משחק תפקיד קטן מאוד, ואפילו זניח, במוזיקה הקלאסית. המוזיקאי המבצע את היצירה מצופה לעקוב אחר ההוראות בפרטיטורה כך שכוונתיו ורעיונותיו של [[מלחין]] היצירה יועברו. כלומר, במוזיקה הקלאסית ניתן משקל רב הרבה יותר למלחין מאשר לנגן המבצע, כאשר לזה האחרון יש חופש ביטוי די מצומצם, או מצומצם ביחס לסוגי מוזיקה אחרים (כמו [[רוק (מוזיקה)|רוק]] או [[ג'אז]]).יחד עם זאת, למבצע במוזיקה הקלאסית ניתנת חירות בפרשנות או האינטרפרטציה של היצירה, בדומה לשחקן תיאטרון המדקלם טקסט כתוב אך מוסיף לו את השקפותיו ותחושותיו האישיות. היו תקופות מסוימות במהלך ה[[היסטוריה]] שבהן האלתור היה נפוץ יותר, כמו למשל [[מוזיקה קלאסית - תקופת הבארוק|תקופת הבארוק]]. בנוסף, מלחינים מפורסמים כמו [[מוצרט]] או [[בטהובן]] נהגו לאלתר את ה[[קדנצה (סולו)|קדנצות]] ב[[קונצ'רטו|קונצ'רטו לפסנתר]] שאותם ביצעו בעצמם.
===לימוד מוזיקה===
שורה 44 ⟵ 40:
===היבטים חברתיים===
▲מוזיקה קלאסית מיועדת לעמוד בפני עצמה. בניגוד לסוגי מוזיקה אחרים, אשר מיועדים אך רק לשמש כרקע, או כ[[מוזיקה לריקודים]] או לפעמים מוזיקה לסרטים. יצירות קלאסיות מבוצעות בדרך כלל באולמות המיועדים לכך, והקהל מצופה להישאר שקט ובמקומו לאורך כל היצירה, על מנת שכל אחד יוכל להתרשם ולקבל את כל המידע שמועבר ביצירה, שהרי יצירות קלאסיות הן, לעתים קרובות, מורכבות או עמוסות באופן כתיבתן ובמסר הרגשי שלהן. המבצעים את היצירות לבושים בדרך כלל בלבוש רשמי ומכובד, מנהג שמתפרש כנתינת כבוד למוזיקה, או אולי פשוט מנהג כתוצאה מהמורשת הוותיקה והעשירה של המוזיקה הקלאסית. בדרך כלל, אין (או לא אמורה להיות) אינטרקציה בין המבצעים את היצירה לבין הקהל, מלבד המוזיקה עצמה.
==ההיסטוריה של המוזיקה הקלאסית==
| |||