|
==שיקוף==
שיקוף הוא כלי שמערב איכויות תנועתיות של [[חיקוי]] ומשמש לחיזוק ההבנה הרגשיתה[[רגש]]ית וה[[אמפתיה]] בין המטפל לבין המטופל או בין חברי [[טיפול קבוצתי|קבוצה טיפולית]] (Mills & Daniluk, 2002) . השיקוף מתרחש כאשר שני אנשים עושים תנועות דומות בו-זמנית או עם השהייה קצרה בזמן.
ההנחה התיאורטית של תהליך השיקוף הוא פשוט: יש לקחת את התקשורת הלא מילולית והסמליתוה[[סמל]]ית של המטופל ולהתייחס אליה ברצינות, לעזור לו להעצים ולהבהיר אותה. בצורה זו ניתן להדגים את השאיפה והיכולת של המטפל לפגוש את המטופל במקום שבו הוא נמצא רגשית ובכך להבין ולקבל את המטופל ברמה עמוקה ואותנטית.
השיקוף דורש מהמטפל את היכולת לנוע ולחוש ויזואליתחזותית את מה שהמטופל מרגיש ולנסות לתקשר את זה. על המטפל לשקף ולהחזיר ע"יעל ידי מערכת השריריםה[[שריר]]ים שלו והנרטיבוה[[נרטיב]] המילולי שלו כיצד הוא חווה ומקבל את הגוף של המטופל.
לעומת חיקוי, כלומר העתקה של צורת התנועה ללא שילוב משמעות, שיקוף של תנועה ופרשנותו[[פרשנות (פסיכולוגיה)|פרשנות]], מתייחס לאמפטיהלאמפתיה תנועתית - שיקוף אמפאטי. המטפל עשוי לנוע בדיוק כפי שהמטופל נע או עשוי לחקות את איכויות התנועה של המטופל אשר משקפות את הנימה הרגשית של המטופל.
מטפלים בתנועה מאומנים בהתבוננות וניתוח תנועה ומסוגלים ללמוד את תנועתו של המטופל ולחלץ ממנה איכויות תנועתיות מסוימות על ידי חיקוי. ברמה המעודנת ביותר המטופל עשוי לא להיות מודע כלל לכך שהשיקוף מתבצע . לעומת זאת, ברמה הבסיסית, מתקיים חיקוי פשוט של התנועות או הגזמה של נושאים תנועתיים. התוצאה הסופית היא הבנה גופנית ורגשית מוגברת של המטפל את המטופל.
במושגים של [[ניתוח תנועה לאבאן|ניתוח התנועה על פי לאבאן]] בשיקוף תהיה התאמה לאיכויות של עוצמה, משך, צורה מרחבית, [[קצב]] או תבניות ריתמיותקצביות. בטיפול בתנועה השיקוף יכול להתבטא באופן גלוי בצורה אחת או בשילוב כמה דרכים - ב effort אחד, או בשילוב כמה efforts הבאים לידי ביטוי על ידי תנועות, הבעות פנים או קול. (Stern, 1985/2000).
אפשרות נוספת לשיקוף הקבוצה והתהליך שעובר על היחיד היא על-ידי שימוש בליווי מילולי. השיקוף יכול לשמש נקודת מוצא למשחקיות אדירה או לחילופין לאינטראקציות רציניות מאוד. נושאים שעשויים לעלות בעקבות שיקוף כוללים למשל את החווייה של להיות מוביל, החוויה של להיות מובל.
===קשר בין שיקוף לנויורוני מראה===
| 