טכניקות התערבות בטיפול בתנועה – הבדלי גרסאות

שיקוף הוא כלי שמערב איכויות תנועתיות של [[חיקוי]] ומשמש לחיזוק ההבנה ה[[רגש]]ית וה[[אמפתיה]] בין המטפל לבין המטופל או בין חברי [[טיפול קבוצתי|קבוצה טיפולית]] (Mills & Daniluk, 2002) . השיקוף מתרחש כאשר שני אנשים עושים תנועות דומות בו-זמנית או עם השהייה קצרה בזמן.Mills & Daniluk, 2002

מחקרים מראים כי כאשר תנוחה רגשית מבוצעת באופן מוגזם, הפנמה גופנית (embodiment) של תנוחה זו מובילה להכרה וחוויה מוגברת של הרגש הרלוונטי. (Atkinson, Dittrich, Gemmel, & Young, 2004) .

(2005b) Gallese) מדגיש כי התכונות המובנות האלו של השיקוף עוזרות להסביר את המנגנון של ההבנה וההכרה החברתית, תנועתית, רגשית.

(Schore (1994, 2005) מדגיש את החשיבות של מבט משקף בקשר הדיאדי של האם והתינוק, בגיל המוקדם, כניצן ראשוני של האינטרסובייקטיביות.

השתתפות פעילה בשיקוף נחשבת חיונית ליצירת סכמת התקשרות נורמאלית.
{{הערה|שם=גיירי|1= McGarry, M. L., Russo, A. F. (2011) : Mirroring in Dance-Movement Therapy - Potential mechanisms behind empathy enhancement. The Arts in Psychotherapy 38 178– 184}} . {{הערה|שם=בירול|1= Berrol, C. F. (2006) : Neuroscience meets dance/movement therapy: Mirror neurons, the therapeutic process and empathy. The Arts in Psychotherapy 33 302–315}}.{{הערה|שם=לוי|1= Levi, F. (1988). Dance Movement Therapy: A healing art – Marian Chace. American Alliance for Health and Dance}}. {{הערה|שם=פיניפלד|1=Penfield, K. (1992). Individual movement psychotherapy: dance movement therapy in private practice. In, Payne H.(Ed.) Dance movement therapy: Theory and Practice . Tavistock/Routledge. Ch. 8 }}.