ת'ורגוד מרשל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
EmausBot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.3) (בוט משנה: sr:Тергуд Маршал
סקריפט החלפות (הייתה, ארצות הברית), תיקון קישור לפירושונים
שורה 1:
[[תמונה:Thurgood-marshall-2.jpg|left|thumb|250px|ת'ורגוד מרשל, 1976]]
'''ת'ורגוד מרשל''' (ב[[אנגלית]]: '''Thurgood Marshall'''{{כ}}; [[2 ביולי]] [[1908]] - [[24 בינואר]] [[1993]]) היה ה[[שופט]] ה[[אפרו-אמריקאים|אפרו-אמריקאי]] הראשון ב[[בית המשפט העליון של ארצות הברית]]. מרשל היה השופט ה-96 שמונה לכהן בבית המשפט העליון של ארה"בארצות הברית ושימש בתפקיד זה החל מחודש [[אוקטובר]] [[1967]] ועד לאוקטובר [[1991]].
 
לפני שמונה לתפקיד שופט בבית המשפט העליון, התפרסם מרשל כ[[עורך דין]] שהופעתו הזכורה ביותר היא בניצחון הגדול של משפט המפתח, [[פסק דין בראון נגד מועצת החינוך]], פסק דין שקבע כי דוקטרינת "[[נפרד אך שווה]]" אינה חוקית וכי יש להביא לשילובם של ילדים ממוצא אפרו-אמריקאי בבתי הספר לצדם של תלמידים לבנים. הוא הופיע בפני בית המשפט העליון יותר מכל עורך דין אחר בהיסטוריה של [[ארצות הברית]]. הוא בילה את כהונתו בבית המשפט הבכיר במדינה בתמיכה בקולותיהם של ה[[אמריקאים]] החלשים ביותר שבחברה. בתחילת הקריירה המשפטית שלו הוא הפנה את עיקר מרצו להילחם למען ביטול ה[[הפרדה גזעית|הפרדה הגזעית]] בארצות הברית.
 
מרשל פתח פרקטיקה פרטית ב[[בולטימור]] ב-[[1936]]. באותה השנה הוא החל לעבוד עם ה-[[NAACP]] (העמותה הלאומית לקידום אנשים צבעוניים). באותה התקופה הוא זכה בתיק [[זכויות אזרח|זכויות האזרח]] המשמעותי הראשון שלו, מוראי נגד פירסון. היה זה הניסיון הראשון לאתגר את דוקטרינת נפרד אך שווה, שנבעה מ[[פסק דין פלסי נגד פרגוסון]]. מרשל ייצג במשפט זה את דונלד גיינס מוראי, אפרו-אמריקאי בוגר קולג' בעל ציונים מעולים שנדחה בניסיונו להתקבל לבית הספר למשפטים של [[אוניברסיטת מרילנד]], בשל מדיניות ההפרדה הגזעית בה נקט בית ספר זה. ב-[[1935]], מרשל טען בשם מוראי, והראה שאף מוסד פנים מדינתי לא מציע בית ספר למשפטים ובתי ספר, השווים ברמתם לאוניברסיטת מרילנד. מרשל ציפה להפסיד ולעתור לבית משפט פדראליפדרלי, בתגובה. אולם בית המשפט קבע כי עתירתו של מרשל דינה להתקבל וכי על האוניברסיטה לספק טיפול [[שוויון|שוויוני]] לאלתר. בעוד שהיה זה ניצחון מוסרי, הייתה זו גם אכזבה לא קטנה, שכן לבית המשפט העליון של מרילנד אין כל השפעה ביתר 49 המדינות המרכיבות את ארצות הברית.
 
בגיל 32 זכה מרשל בתיק הראשון שלו בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית: [[צ'יימברס נגד פלורידה]]. באותה שנה הוא מונה ליועץ המשפטי הבכיר של ה-NAACP. הוא הופיע, ולרוב נחל הצלחה, בתיקי זכויות אזרח רבים אחרים, ביניהם ניתן למנות את: [[סמית נגד אלרייט]] ב-[[1944]]; [[שלי נגד קריימר]] ב-[[1948]]; [[סוויט נגד פיינטר]] ב-[[1950]] ואחרים. המקרה המפורסם ביותר בו הופיע היה [[פסק דין בראון נגד מועצת החינוך]] מ-[[1954]] בו פסק בית המשפט כי מדיניות [[נפרד אך שווה]] שהתבססה כהלכה בפסק דין [[פלסי נגד פרגוסון]] אינה ראויה ודינה להתבטל במערכת החינוך, משום שהתנאים בבתי ספר נפרדים אינם יכולים להיות באמת שווים. בסך הכל, מרשל זכה ב-29 מתוך 32 התיקים בהם הופיע בפני [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]].
 
ב-[[13 ביוני]] [[1967]] הנשיא [[לינדון ג'ונסון]] מינה את מרשל כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית באומרו כי "זה הדבר הנכון לעשות, הזמן הנכון לעשותו, האדם הנכון והמקום הנכון". מינויו של מרשל אושר על ידי [[הסנאט של ארצות הברית]] ברוב של 69 תומכים לעומת 11 מתנגדים, ב-[[30 באוגוסט]] [[1967]]. מרשל כיהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במשך 24 השנים הבאות, כשהוא מבסס רקורד ליברלי מובהק של הגנה חוקתית על [[זכויות הפרט]], במיוחד של זכויות חשודים בפלילים כנגד הממשל. הברית השכיחה ביותר שלו בבית המשפט העליון היתההייתה עם השופט [[ויליאם ברנן]], אשר הצטרף אליו בעקביות בתמיכה ב[[זכות]] ל[[הפלה מלאכותית|הפלות]] ובהתנגדות ל[[עונש מוות|עונש המוות]].
 
מרשל נפטר מ[[אי-ספיקת לב]]. הוא הותיר את כל מסמכיו ורישומיו האישיים ל[[ספריית הקונגרס]]. ספרן הקונגרס פתח מיד את האוסף לציבור, ל[[עיתונאי|עיתונאים]] ולחוקרים באומרו שזו הייתה כוונתו של מרשל. ב-[[1980]], בית הספר למשפטים של [[אוניברסיטת מרילנד]] פתח [[ספרייה]] שזכתה להיקרא "ספריית המשפטים על שם ת'ורגוד מרשל". כמו כן נקראו על שמו בניינים רבים אחרים בארצות הברית. גם ב[[פוארטו ריקו]] נוסד על שמו [[פרס (זכייה)|פרס]] לסטודנטים מצטיינים.
 
{{מיון רגיל:מרשל,ת'ורגוד}}