שפות איראניות מזרחיות – הבדלי גרסאות

השפה ה[[אווסטית]] לרוב מסווגת כשפה איראנית מזרחית מוקדמת. השפה האיראנית המזרחית הגדולה ביותר שעדיין מדוברת היא [[פשטו]], עם כ־[[פתאנים|50 מיליון דוברים]] בין הרי [[הינדו-כוש|הינדו־כוש]] ב[[אפגניסטן]] לבין [[נהר ההינדוסהאינדוס]] ב[[פקיסטן]]. בניגוד לניבים האיראניים המרכז־מערביים, הניבים המרכז־מזרחיים האיראניים משמרים את ההברות בסוף המילה.

השפות האיראניות המזרחיות מדוברות באזור רציף, באפגניסטן וגם בחלקים הסמוכים במערב פקיסטן, ב[[המחוז האוטונומי גורנו-בדקחשאן|מחוז האוטונומי גורנו־בדקחשאן]] במזרח [[טג'יקיסטן]] והמערב הרחוק של [[מחוזות אוטונומיים בסין|מחוז]] [[שינג'יאנג]] ב[[סין]]. עם זאת, יש שתי שפות המשתייכות למשפחה המדוברות באזורים נפרדים, שפת ה[[יע'נובי]] של צפון־מערב טג'יקיסטן (צאצאית של ה[[סוגדית]]) וה[[אוסטית]] של ה[[קווקז]] (צאצאית של הסקיטו־סרמטית). הן שאריות של רצף אתנו־לשוני שנמתח על רוב [[מרכז אסיה]] ב[[האלף ה-1 לפנה"ס|אלף הראשון לפני הספירה]].