אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא – הבדלי גרסאות

הרב '''אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא''', מכונה '''מוהרא"ז''' ([[תקמ"ט]] – [[י"ח באדר ב']] [[תקנ"ד]], [[1794]]) היה [[רב]] ו[[מקובל]] ו[[איש אשכולות]] נודע ביותר ב[[מאה ה-18]], התפרסם כאחד מגדולי הרבנים בדורו וכצדיק מיוחד במינו, ונודע בכינויו בעל '''[[בעל יסוד ושורש העבודה]]''' על שם ספרו, או ב[[ראשי תיבות]]: '''יסושה"ע'''.

בספרו הקבלי יסוד ושורש העבודה מוליך אותנו המחבר, בסגנונו המיוחד במינו, בדרכי עבודת ה', צעד אחר צעד – החל מההשכמה בחצות לילה, ועד למועדי השנה – והכל רצוף אש-קודש של אהבת ה' ויראתו, ושזור במגמה הגדולה לעשות נחת-רוח לבורא ולהודות לה' בכל זמן. "{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ובוודאי יש לאדם לחקוק עבודה זו של נתינת נחת-רוח ליוצרנו ובוראנו יתברך שמו ויתעלה על לוח לבו, ואל יליזו מעיניו אפילו רגע אחד. כי על קוטב עבודה זו היה עיקר בריאת האדם בעולם הזה". גדולי התורה בזמנו ראו במחבר קדוש עליון, ובספרו ספר יסוד בעבודת ה'. }}

"{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הייתי נזהר מאד ליתן הודאה ושבח לה' יתעלה יתברך שמו על כל מה שהגיע עלי, הן איזה רעה ר"ל קטנה או גדולה הייתי מצדיק עלי את הדין בשמחה ונתתי לה' יתברך גם כן הודאה על זה בשמחה עצומה בזו הלשון: יוצרי ובוראי אתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי ואני נותן לפניך שבח והודאה על זה יוצרי ובוראי, כי בוודאי לטובתי עשית לי סיבה זו. הן על איזה טובה קטנה או גדולה נתתי לו ית"ש הודאה ושבח על הטובה שגמלני. ובוודאי כל אדם מוזהר על זה. והיא משנה מפורשת "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה", והיודע תעלומות יעיד עלי שמלבד החיוב מהמשנה הקדושה עבדתי עבודה זו בתמידות מגודל אהבת ה' יתברך שהייתה תקועה בלבי בתמידות."}}

"{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=היה בלבי בוער בתמידות שמחה וחדוה עד מאד, שמחה שאין למעלה הימנה, שיש לי אלוה כזה שלא תכזב אלוהותו לעולמי עד ואחר שברא עולמות לאין מספר בחר גם בי בשר ודם, חרש מחרשי אדמה, וברא אותי מגודל טובו בתוך עם קדוש הישראלי והיה כזה בלבי בתמידות התפארות גדול שזכיתי להיות עבד עולם לאלוה כזה."}}

חיבה מיוחדת הייתה לרבי אלכסנדר לארץ ישראל, ואף שלא זכה לעלות אליה בעצמו, היה מכתת רגליו על מנת לאסוף כסף עבור יושבי ארץ הקודש. בצוואתו כתב: "{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בני אהובי, תשוקתכם יהיה בתמידות ליסע לארץ הקדושה. ובוודאי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו."}}

סירב לשמש במשרת [[רבנות]] רשמית או בכל משרה אחרת, בשל ענוותנותו ובשל רצונו לא להיבטל מלימוד תורה, והימנעות ממחלוקת, ולצורך מחייתו עסק במסחר דרך עראי. גם את זרעו אחריו הזהיר בצוואתו: {{הערהציטוט| צוואה סי' כד}} "מרכאות=כן|תוכן=שלא תקבלו שום התמנות, היינו, שלא תהיו בקהל כלל, לא ראשים ולא מנהיגים" ונימוקו עמו: ".בניי אהוביי, כוונתי בכל זה הוא לטובתכם, כרחם אב על בנים, שתרשו שני עולמות הזה והבא, כי על זה יעיד כל בר שכל, מי שהוא יותר טרוד בעסקי העוה"ז השפל והבזוי שהוא כצל עובר, ובפרט ברדיפות הכבוד, אף חייו אינם חיים."|מקור= צוואה סי' כד}}

נוראים ומופלאים ביותר המה דבריו אשר כתב בעצמו בצוואתו לאנשי החברא קדישא, בהם גזר אומר שלא ידברו עליו שום שבח כלל":