גרש – הבדלי גרסאות

כסימן דיאקריטי ב[[עברית ישראלית|עברית הישראלית]], הגרש משנה את הגייתן של [[אות]]יות להגאים אחרים, לרוב הגאים דומים. ג׳, צ׳ ו-ז׳ נפוצים בעברית הישראלית. ת׳ ו-ד׳ משמשים רקבעיקר לכתיבת שמות זרים או לתעתוק מילים או טקסטים משפות זרות באלפבית העברי. לפעמים משתמשים בגרש במקום [[סימן רפה]]: כ׳ במקום כֿ.

| בלוטות׳, סמית׳, ת׳לאת׳ה, ת׳סלוניקי, הית׳רו

הגרש משמש גם בתעתיקב[[תעתיק]] מהשפה ה[[ערבית]] לשם הבדלה בין צמדי הגאים, שבערבית הםסימון [[פונמה|פונמות]] שונות בעוד שבעברית ישראלית הם [[וריאנטים חופשיים]] של פונמה אחת: "ח׳" לציון [[עיצור ענבלי, חוכך, אטום|חי״ת ענבלית]]יות בניגודשאין ל[[עיצורלהן לועי,אות חוכך,משלהן אטום|חי״ת לועית]] ו"ע׳" לציון [[עיצור ענבלי, חוכך, קולי|רי״ש ענבלית (לא רוטטת)]] בניגוד ל[[עיצור מכתשי, רוטט|רי״ש לשונית]]בעברית. שימוש זה מחקה את הנקודות הדיאקריטיות בערבית שמבדילות בין אותיות זהות בצורתן. רוב דוברי העברית אינם בקיאים בסימון זה.

לגרש שימושים לא תקניים נוספים:

*סימון מילה או סיומת כבעלותכבעלת מקור או הגייה זרים, ו[[יידיש]]אים בפרט: חבר׳ה, תכל׳ס;, אבא׳להאבאל׳ה. /(בפירוש אבאל׳ה,רש"י אסתר׳קה,קיים יענקל׳ה.שימוש דומה ב[[גרשיים]] לסימון מילים צרפתיות)