מנחם מנדל קרוכמל – הבדלי גרסאות

מ
(הרחבה ע"פ אתר דעת)
נולד ב[[קרקוב]]. היה תלמידו של [[הב"ח]]. בצעירותו התמנה ל[[דיין (הלכה)|דיין]] בעיר ורבו הב"ח מינהו ל[[ראש ישיבה]]. לאחר שהחלו פרעות הקוזקים עזב ובשנת [[שצ"ו]] ([[1636]]) התמנה ל[[אב"ד]] ב[[קרמזיר]] שב[[מורביה]]. בהמשך כיהן ב[[פרוסניץ]] ובשנת [[ת"ח]] החל לכהן כרבה של [[ניקלשבורג]] והגלילות, עד לפטירתו. בכהונתו זו תיקן תקנות רבות ברחבי מורביה בענייני הנהגת הקהילות וענייני מיסוי. בין תקנותיו הייתה תקנה למניעת הפקעת מחירי הדגים, שלא לקנות למשך תקופה דגים עד שיורידו את המחירים. עמד בראש האסיפה ב[[דרז'ניץ]] בשנת [[תי"ט]] בה התייצב לטובת העניים והתנגד לראשי הקהילות והעשירים. כמו כן פעל בנושא היתר [[עגונות]] לאחר [[פרעות ת"ח ות"ט]].
 
היה [[שו"ת|משיב]] גדול. אחת התשובות המפורסמות שלו היא בנוגע ל"דם יהודי אינו הפקר" - והצורך להשתתפות הקהילה בהוצאות על מנת להביא רוצחי יהודים על רקע לאומי ודתי לבית המשפט של המדינה, ואף להשתתף בהוצאות על מנת להשיג צדק מבית משפט כזה, למרות שזו "מסירה לערכאות" {{הערה|צמח צדק, סימן קי"א}}. עמד בקשר מכתבים עם רבי [[יום טוב ליפמן הלר]] ("התוספות יום טוב"), רבי [[דוד הלוי סגל]] (בעל ה[[ט"ז]], חברו ללימודים אצל [[הב"ח]]), רבי אהרן שמעון שפירא רבה של [[פראג]] ו[[בוהמיה]], ורבי [[יהושע העשיל]] ("המגיני שלמה").
 
רוב דברי תורתו אבדו בזמן הגירוש מ[[ווינה]] בשנת [[ת"ל]] ([[1670]]) או נשרפו בשריפה בניקלשבורג בשנת [[תע"ט]] ([[1719]]). ספרו החשוב הוא "צמח צדק", שו"ת על כל ה[[שולחן ערוך]].