בית המדרש לרבנים בברלין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אינטיליגנציה => אינטליגנציה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: תוכנית, {{הערות שוליים}}, ארצות הברית
שורה 6:
השקפת המוסד הייתה לייסד אסכולה מחקרית שתחתור לאיחוי הקרע שהלך ונפער בין "מדע היהדות" ל[[מסורת (יהדות)|מסורת]], לשם כך נבחר לבית המדרש צוות מורים ההולם את התפיסה הזאת, הרב הילדסהיימר ראה חשיבות רבה בהזדהות מוחלטת של סגל ההוראה עם מטרות ה[[סמינר]], ובנכונות להתמסר למוסד עד כדי תשלום מחיר אישי בעד מימוש המטרות הללו, בדומה ל[[סמינר ברסלאו]] ובניגוד לבית הספר הגבוה בברלין, בו התאפיין סגל המורים במגוון רחב של דעות פוליטיות-דתיות, שלא בהכרח הלמו את אופי המוסד ואת השקפת העומד בראשו. הרב הילדסהיימר שאף שבית המדרש שלו יצמיח אינטליגנציה אורתודוקסית לוחמת, בשביל לבנות חלופה אורתודוקסית ל"מדע היהדות" של הזרמים המתחרים ושתלמידיו יקבלו הכשרה תורנית מעמיקה וכוללת יותר מזו שקיבלו עמיתיהם ב[[בית המדרש הגבוה למדעי היהדות|סמינר הליברלי]] בברלין ובסמינר בברסלאו, ועם זאת שלא ייפלו מהם בהשכלתם המדעית.
===תוכנית הלימודים===
אחד החידושים של בית המדרש לרבנים בברלין היה בראיית היהודי האורתודוקסי כשותף פעיל בחיים הציבוריים והאקדמיים. לשם כך נדרש כל תלמיד להשלים לימודים אקדמיים באוניברסיטה לפני הסמכתם לרבנות. רובם למדו ב[[אוניברסיטת פרידריך וילהלם]] הסמוכה. במרכז תכניתתוכנית הלימודים בבית המדרש לרבנים, עמד לימוד ה[[תלמוד]] וה[[פוסקים]] והם נועדו לשוות למוסד אופי של [[ישיבה]], בניגוד למוסדות הלא אורתודוקסיים. לפיכך התנאי החשוב ביותר להתקבל למוסד היה ידיעות מוקדמות מספיקות בתחום התלמוד. כמו כן, הבחינות בתלמוד תפסו את המקום המרכזי והמכריע במערך הבחינות, ובמיוחד תרגילים בהנמקת ההכרעות בפסקי הלכה. בהתאם לרוח המדעית של המוסד על הלימוד המסורתי של התלמוד נוספו תחומי לימוד אחרים, כגון [[משנה|משניות]], [[מדרש|מדרשים]], תשובות ה[[גאונים]], תולדות התפילה, ה[[מסורת| (יהדות)|מסורה]] וספרות ה[[אגדה (יהדות)|אגדה]]. חקר ספרות [[חז"ל]] היה מקצוע לימוד היסטורי [[בלשנות|בלשני]], והשלימו אותו היסטוריה, גאוגרפיה של ארץ ישראל, בלשנות [[שפות שמיות|שמית]] ו[[מזרחנות]]. משמעות מיוחדת יוחסה ללימוד ה[[מקרא]], ותפקיד חשוב היה ל[[אפולוגטיקה]] מול מדע המקרא הביקורתי המודרני. המצב בו בסמינר בברסלאו הודר החומש מתוכנית הלימודים, בבית הספר הגבוה בברלין הוא נלמד באופן ביקורתי ואילו בבהמ"ד לרבנים בברלין הוא נלמד באופן אפולוגטי או בביקורת הביקורת, משקף אולי יותר מכל את ההבדלים בין שלושת המוסדות הללו. גם פילוסופיה יהודית נלמדה בבהמ"ד בברלין, לא כמקצוע בעל משמעות אידאולוגית, כי אם בלבוש מדעי ובליווי ניתוח טקסטואלי משווה, דוגמת ההיסטוריה והספרות.
מקצוע נוסף, שהיה מיוחד למוסד הסמינר לרבנים הוא ה[[רטוריקה|הומלטיקה]] – תורת הנאום, שעסק מטבע הדברים בסגנון ולא בתוכן ודרש תרגול והתנסות מעשית. הדרשה בשפה ה[[גרמנית]] הייתה אחד התפקידים המרכזיים של הרבנים בגרמניה ו[[אוסטריה]], כוון שרוב המתפללים ,גם בקהילות חרדים אז לא הבינו את התפילות העבריות ושמעו או אמרו אותן כמערכת מלים מיכנית וסתומה, ועל כן נודעה בהכרח חשיבות מיוחדת לדרשה הגרמנית הלכך המוסד האמון על הכשרת רבנים נדרש להכין את תלמידיו לבצע את התפקיד הזה על הצד הטוב ביותר. מוסד זה הוציא את מספר הרבנים הגבוה ביותר ביחס לשאר הסמינרים<ref>למשל בשנת [[1898]], 61% מבוגרי המוסד כיהנו כרבנים, בעוד רק 40% מבוגרי הסמינר בברסלאו ורק 30% מבוגרי בית הספר הגבוה היו במעמד דומה.</ref>. בשונה משאר המוסדות, לתעודת הסמיכה הייתה מצורפת "הודעה נאמנה" לפיה התעודה בטלה מאליה במקרה, שהמוסמך ישרת כרב בבית כנסת, שנוהג בניגוד לעקרונות היהדות האורתודוקסית.
===המחלוקת בין הרב הילדסהיימר לסמינר ברסלאו===
הרב הילדסהיימר התנגד לדעותיהם של אנשי סמינר ברסלאו, חששו מהשפעתם השלילית לא נפל מההתנגדות ל"בית הספר הגבוה למדעי היהדות" בהנהגתו של גייגר. עיקר ביקורתו על הסמינר בברסלאו ועל ההיסטוריון [[צבי גרץ]] נסב על העדפת מסקנות המחקר ההיסטורי על עיקרי אמונה מסורתיים, עד כדי כך שאצל אנשי הסמינר "אינה קיימת חזקת ודאי... שה[[תושב"ע]] ניתנה לנו מפי [[אלוהים (יהדות)|הגבורה]] באופן בלתי אמצעי, ושזהו יסוד היסודות". גם אנשי ברסלאו ביקרו את בהמ"ד האורתודוקסי, וטענו כלפי הרב הילדסהיימר, כי תוכניותיו "עשויות להמית כל החיים המדעיים והעצמאיים" וה[[דיסציפלינה|דיסציפלינות]] המדעיות שבתכניתשבתוכנית הלימודים הן רק הטעייה והולכת שולל של הציבור במגמה "להלביש את האורתודוקסיה במעיל מדעי", וכי בדעתו בכלל להמשיך לקיים "ישיבה הונגרית-פולנית".
 
עם תום [[מלחמת העולם הראשונה]] חלה התקרבות בין ה[[יהדות ליטא|אורתודוקסיה הליטאית]] למקבילתה בגרמניה. כחלק מהתקרבות זו, הוזמנו בשנות העשרים של ה[[המאה ה-20]] שני רבנים ליטאיים, בוגרי ישיבות המוסר, שנחשבו ל'עילויים' בישיבותיהם, ללמד בסמינר לרבנים. הרב [[אברהם אליהו קפלן]] והרב [[יחיאל יעקב וינברג]], שימשו כמרצים לתלמוד בבהמ"ד, והכניסו לתוכו את שיטת הלימוד של ישיבות ליטא.
שורה 27:
יוסף וולגמוט ואלכסנדר אלטמן.
==סגירת בית המדרש לרבנים בברלין==
לאחר עליית ה[[המפלגה הנאצית|נאצים]] לשלטון בגרמניה, בתחילת [[1933]], היה בית המדרש לרבנים בברלין נתון במשבר. רבים מהתלמידים, שבאו מחוץ לגרמניה שבו לארצותיהם. תלמידים בעלי השקפה ציונית החליטו שזה הזמן לעלות ל[[ארץ ישראל]]. אחד מראשי בהמ"ד – הרב ד"ר [[משה אוירבך]], עזב, בשנת [[1934]], את גרמניה ועלה לארץ ישראל. הניסיון, להעביר את בהמ"ד לרבנים בברלין לארץ ישראל, לא צלח. ב-10 בנובמבר [[1938]], מיד לאחר פוגרום "[[ליל הבדולח]]", נסגר בהמ"ד לרבנים בברלין, בהוראת [[גרמניה הנאצית|השלטון הנאצי]] בגרמניה, ולא נפתח עוד. לאחר מכן, נעשה מאמץ להוציא את תלמידיו ומוריו ובוגריו של בהמ"ד לרבנים, ששימשו ברבנות, מחוץ לגבולות גרמניה. מאמץ שנשא פרי ברובו. היעדים המרכזיים היו: [[ארה"בארצות הברית]], [[אנגליה]] וארץ ישראל.
 
{{הערות שוליים}}
<references/>
== קישורים חיצוניים ==
* [[משה אביגדור שולוואס]], [http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/mosdot/berlin-2.htm בית המדרש לרבנים בברלין - חלק א'] ו[http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/mosdot/berlin1-2.htm חלק ב'], באתר "דעת"