הבדלים בין גרסאות בדף "ברונו פונטקורבו"

אין תקציר עריכה
==בתכנית האטום הבריטית ועריקתו==
לאחר שקיבל אזרחות בריטית יצא פונטקורבו בשנת [[1948]] ל[[בריטניה]] והצטרף לתכנית הגרעין הבריטית בתחנת הניסויים האטומית ב[[הרוול]]. בשנת [[1950]] הוא נתמנה לתפקיד ראש המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת [[ליברפול]] ואמור היה להתחיל בתפקידו בינואר [[1951]]. למרות המינוי, ב [[31 באוגוסט]] 1950, בהיותו בחופשה ב[[איטליה]] יצא עם אשתו הלנה מיאנה ושלושת ילדיו ל[[סטוקהולם]] ומשם המשיכו בדרכם ל[[פינלנד]]. בני המשפחה הוסעו במכונית של ה[[שגרירות]] הסובייטית לנמל ויצאו בספינה לברית המועצות.
 
==בברית המועצות==
עריקתו של פונטקורבו גרמה לדאגה בשרותי הביון של מדינות המערב שחששו מהעברת סודות הנשק הגרעיני לברית המועצות, לאחר שכחצי שנה קודם לכן ב [[1 במרץ]] 1950 הועמד לדין בארצות הברית מדען האטום הבכיר [[קלאוס פוקס]], ונמצא אשם בהעברת מידע גרעיני לסובייטים ונדון ל-14 שנות מאסר. החששות הופגו כאשר נתברר כי לפונטקורבו היתה אך גישה מוגבלת למידע סודי.
 
בברית המועצות זכה פונט בכבוד רב, הוענקו לו זכויות היתר השמורים ל[[נומנקלטורה (אליטה)| נומנקלטורה]], חוג בכירי השלטון והמפלגה הקומוניסטית. הוא עבד במכון למחקר גרעיני בעיר [[דובנא]] צפונית למוסקבה. הוא עסק במחקר עיוני ובשנת [[1953]] הוענק לו פרס סטלין.
חמש שנים לאחר עריקתו, בפברואר [[1955]], נתן פונטקורבו בגלוי אישור לכך כי הוא נמצא בברית המועצות. .היה זה כשפירסם בשני העיתונים הסוביטיים השובים ביותר, [[פרבדה]], בטאון [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]] ו[[איזבסטיה]], בטאון ממשלת ברית המועצות, מאמר פרי עטו הקורא לאיסור הנשק הגרעיני. במאמר הגדיר עצמו כ"פרופסור ובעל פרס סטלין". במקביל הופיע במסיבת עיתונאים בה הסביר את מניעיו לעזוב את המערב ולעבוד בברית המועצות. שנים רבות לא יצא פונטקורבו מברית המועצות. לראשונה עשה כן בשנת [[1978]] כאשר הגיע לביקור באיטליה ארץ הולדתו.
 
בשנת [[1958]] הוא נתקבל כחבר ב[[האקדמיה הרוסית למדעים]] וזכה לקבל פעמיים את "אות לנין".
 
 
==קישורים חיצונים==