גילברט קלייטון – הבדלי גרסאות

מ
בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-[[התקף לב +[[אוטם שריר הלב|התקף לב)
מ (בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-[[התקף לב +[[אוטם שריר הלב|התקף לב))
לאחר המלחמה עבד בתחילה בתפקידים שונים בממשל הצבאי בארץ ישראל, לאחר מכן שימש כיועץ לממשלה המצרית, ולאחר מכן שב לארץ ישראל בתפקיד [[המזכיר הראשי של ממשלת המנדט]] אותו מילא בין [[1922]] ל-[[1925]]. בתפקידו זה החליף את [[וינדהאם דידס]] הציוני במוצהר. קלייטון היה מסויג מ[[הצהרת בלפור]] וסבר כי יש ליישב את התביעה היהודית למדינה עם האינטרסים הבריטים והערבים באזור. הוא פעל לצד [[ארנסט ריצ'מונד]] להרחבת סמכויות המועצה המוסלמית העליונה, ולמינוי ערבים לתפקידים בממשל. עם זאת שמר על יחסים טובים עם אנשי [[היישוב]], ונחשב על ידיהם למינהלן הגון. העיתונות הערבית הביעה את הדעה כי הערבים לא השכילו לנצל את היחס שגילה אליהם קלייטון. {{הערה|{{דבר||נפרדים מסיימס|1928/04/18|00203}}}}
 
בשנת [[1925]] הוחלף ב[[סטיוארט סיימס]], ויצא לשליחויות דיפלומטיות באזור [[ערב הסעודית]] ו[[תימן]]. בשנת [[1926]] היה מעורב בנסיונות להסדיר את הגבולות ב[[תימן]]. כן היה מעורב במגעים עם הסולטן [[אבן סעוד]] שהובילו לחתימת "הסכם ג'דה" בשנת [[1927]] שבו הכירה בריטניה בשלטונו של אבן סעוד ב[[חיג'אז]] וב[[נג'ד]]. לאחר מכן שימש כנציג הבריטי בחצרו של אבן סעוד. בשנת [[1928]] נשלח לשמש כנציב העליון הבריטי במסגרת המנדט הבריטי ב[[עיראק]]. בתפקיד זה ניסה להביא לחתימת הסכם אנגלי עיראקי, שיסדיר את מעמדה הצבאי והמדיני של בריטניה בעיראק. בשנת [[1929]] מת באופן בלתי צפוי מ[[אוטם שריר הלב|התקף לב]].
 
[[הוועד הלאומי]] פרסם מודעת אבל על מותו ובה קבע כי "הישוב העברי בארץ ישראל מבכה יחד אתכם את אבידת סיר גילברט קלייטון, אשר היה שותף לעבודתנו במשך שנים רבות. זכרו יישמר לנצח בתולדות הישוב העברי בארץ ישראל". {{הערה|{{דבר||הועה"ל למשפחת קלייטון|1929/09/23|00109}}}}