ויליס ריד – הבדלי גרסאות

ב-[[1964]] נבחר ריד במקום העשירי על ידי [[ניו יורק ניקס]] ב[[דראפט ה-NBA]], ובמהרה בלט בכוחו הפיזי הרב ובדומיננטיות שלו במאבקים מתחת לסל, הן ב[[הגנה (כדורסל)|הגנה]] והן ב[[התקפה (כדורסל)|התקפה]]. השפעתו על הניקס הייתה מיידית, כשסיים את עונת הבכורה שלו בליגה במקום השביעי בקליעת נקודות (19.5 בממוצע למשחק) ובמקום החמישי בריבאונדים (14.7 למשחק). במשחק במרץ [[1965]] נגד [[לוס אנג'לס לייקרס]], מהקבוצות החזקות בליגה באותה תקופה, קלע 46 נקודות. באותה עונה נבחר בפעם הראשונה מתוך שבע רצופות ל[[משחק האולסטאר של ה-NBA|משחק האולסטאר של הליגה]], וזכה בתואר [[רוקי השנה ב-NBA|רוקי השנה]]. רק בעונתו השלישית בליגה ([[1966]]/[[1967]]) בליגה העפיל ריד עם הניקס בפעם הראשונה ל[[פלייאוף ה-NBA|משחקי הפלייאוף]], לאחר שקלע 20.9 נקודות והוריד 14.6 ריבאונדים למשחק ב[[ליגת ה-NBA#העונה הסדירה|עונה הסדירה]]. בסיבוב הפלייאוף הראשון הודחה הקבוצה על ידי [[בוסטון סלטיקס]], על אף יכולת גבוהה שהציג ריד.

 

 

בעונת [[1969]]/[[1970]] הוביל ריד את הניקס ל-60 ניצחונות במהלך העונה הסדירה, מתוכם 18 ניצחונות רצופים, כמות שהיוותה אז שיא בתולדות הליגה. הוא זכה בתואר ה-[[MVP של העונה הסדירה ב-NBA|MVP של העונה]] לאחר שהשיג ממוצעים של 21.7 נקודות ו-13.9 ריבאונדים למשחק, ונבחר גם ל[[חמישיית ההגנה של העונה ב-NBA|חמישיית ההגנה של העונה]]. במשחקי הפלייאוף גברה הניקס על [[וושינגטון ויזארדס|בלטימור בולטס]] ועל [[מילווקי באקס]], ופגשה את לוס אנג'לס לייקרס בסדרת הגמר של הליגה. לאורך הסדרה היה ריד הקולע המוביל של קבוצתו, אך קרע בשריר ב[[ירך]] מנע ממנו לקחת חלק במשחק השישי, שבו הובסה הניקס. הסדרה הגיעה למשחק שביעי ומכריע, שגם בו נראה היה כי ריד לא יוכל להשתתף, אך הוא הפתיע כשעלה לחימום שלפני המשחק.{{הערה|[http://www.nba.com/playoffs2004/greatest_finals_moments.html Greatest Finals Moments], באתר NBA}} ריד קלע את שני הסלים הראשונים של קבוצתו, שהיו הנקודות היחידות שלו במשחק; הופעתו הכניסה מוטיבציה בניקס שניצחה 99-113 וזכתה באליפות הראשונה בתולדותיה. ריד קיבל את פרס [[MVP של סדרת הגמר ב-NBA|השחקן המצטיין של סדרת הגמר]].