שבטי קייס וימן – הבדלי גרסאות

'''שבטי קַיְיס (قيس) ויַמַן (يمن)''' מגדירים פיצול היסטורי ומסורתי בין שתי קבוצות [[חמולה|חמולות]] ב[[לבנט]] בכלל וב[[ארץ ישראל]] בפרט. ראשיתו של הפיצול ב[[נדידת עמים|נדודי העמים]] שליוו את [[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל]] ב{{ה|מאה ה-7}} וסופו הרשמי בצו של [[האימפריה העות'מאנית]] משנת [[1856]]. עם זאת, הפיצול ממשיך לתת את אותותיו גם ב{{ה|מאה ה-20}} וביישובים ערביים רבים ניתן להבחין עד היום בשכונות נפרדות לחמולות בני קייס וחמולות בני ימן. השיוך של חמולה מסויימתמסוימת לאחד משני השבטים מבוסס על מסורת ועל [[פולקלור]] יותר מאשר על עובדות היסטוריות, אך הוא משפיע באופן עמוק על תודעת הנאמנות השבטית שהיא מעל שיקולי [[אידיאולוגיהאידאולוגיה]] ותפיסת דתית וכן על מנהגים, מסורות, פריטי לבוש וכדומה. הפיצול חוצה את כל החלוקות האחרות בציבור הערבי וקיים בקרב [[ערבים נוצרים]], [[אסלאם|מוסלמים]] ו[[דרוזים]]. לא פעם הגיע הפיצול לכדי שפיכות דמים בין שתי הקבוצות.

מקורו של שבט '''ימן''' מדרום [[חצי האי ערב]], באיזורבאזור [[תימן]]. שם נוסף הוא בני-כַּלבּ, על שם האב-המייסד של השבט.

שבט '''קייס''' (הנקרא כך לפי האב המייסד שלו) הוא השבט ה"צפוני", ומקורו נתון בסימן שאלה. יש תיאוריותתאוריות לפיהן בני השבט נדדו כבר טרום התקופה המוסלמית מ[[מסופוטמיה]] לכיוון [[סוריה]], [[לבנון]] ו[[ארץ ישראל]] ולפיכך בני הדרום הם שבט פולש. מאידך, קיימת סברה שגם מקורו של שבט קייס הוא בחצי האי ערב, לפי טענה זו נדדו שני השבטים יחד, אך שבט ימן החזק השתלט על שטחים בדרום הארץ הנושבת, בעוד שבט קייס החלש יותר נאלץ להמשיך ולנדוד צפונה. החוקר הראשון שחקר את הנושא היה [[יוליוס ולהאוזן]].

גם לאחר שהוצא, במסגרת ה[[טנזימאט]], ב-1856 צו שלטוני המחייב את ערביי האזור לחדול ממלחמות בין-שבטיות בין ישוביםיישובים ובתוכם, נותרו סימנים מובהקים למחלוקת. אחד מהם הוא היריבות המרה בין [[המועצה המוסלמית העליונה#המג'ליסיון והמעארדיון|המג'ליסיון והמעארדיון]] ("ה[[משפחת חוסייני|חוסיינים]] וה[[משפחת נשאשיבי|נשאשיבים]]") בעת התגבשות המפלגות הלאומיות הערביות ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]]<ref>[[יעקב שמעוני]], '''ערביי ארץ ישראל''', תל אביב, תש"ז עמוד 283</ref>.