יאגדפנצר 38(t) הצר – הבדלי גרסאות

כבר ב[[מרץ]] [[1943]], [[גנרל]] [[היינץ גודריאן]] דרש לפתח משחית טנקים קל, שיהיה בעל גג סגור, שיריוןשריון מספק וצללית נמוכה, שיחליף את משחיתי הטנקים הקודמים כגון ה[[מארדר 3]]. בעקבות ההפצצה של בעלות הברית על [[ברלין]] ב-[[26 בנובמבר]] 1943, המפעל שייצר את השטורמגשיץ<ref>כינויים של שני תותחי סער גרמנים - ה[[שטוג סימן 3]], כלי הרק"ם הנפוץ ביותר בורמאכט, וה[[שטוג סימן 4]].</ref> נפגע קשות והייצור הואט משמעותית. כתוצאה מכך, ה[[OKH]] (המטכ"ל הגרמני) בחן את האפשרות להעביר את הייצור של השטורמגשיץ למפעל הצ'כי BMM. לאחר שהם דיווחו ל[[אדולף היטלר|היטלר]] ב-[[6 בדצמבר]] 1943 שהמפעל איננו מספיק גדול כדי לייצר את השטורמגשיץ שמשקלו הגיע ל-24 טון, היטלר הסכים לרעיון של ניצול המפעל לבניית משחית טנקים קל (''Leichte Panzerjager'').

ב-[[17 בדצמבר]] 1943 הוצגו התוכניות למשחית טנקים חדש במשקל 13 טון, שיתבסס על השלדה והמרכיבים של ה[[פאנצר 38(t)]] האמין. היטלר אישר את התוכנית וחודש מאוחר יותר כבר הוצג דגם עץ בפני הצבא. הדגם חשף את הצללית הנמוכה שאפיינה את היאגדפנצר 38(t). הוחלט שהתותח שיורכב יהיה ה- Pak 39 בקוטר 75 מ"מ, כמו אצל ה[[יאגדפנצר 4]]. הוא נכנס בדחיפות לייצור סדרתי מבלי שהושלמו דגמי אבטיפוס למבחן, אך מאחר ומרביתשמרבית החלקים המכניים כבר הוכיחו עצמם בפאנצר 38(t), לא היה צורך בכך<ref>Doyle & Jentz, pp 5-6</ref>.

הכינוי 'הצר' ניתן במקור לפרויקט דומה, ה-E-10, שגם הוא התבסס על הפאנצר 38(t). הבלבול בשם ארעאירע ככל הנראה בפגישה בין קצינים מענף המחקר של הצבא הגרמני למהנדסים הצ'כים מה-BMM, בנוגע ליאגדפנצר 38(t). היחידות הראשונות שקיבלו את היאגדפנצר 38(t) קראו לו בטעות בשם 'הצר', ובמסמכים ששלח גודריאן להיטלר ב-4 בדצמבר 1944, הוא כתב כי השם הצר הוא כינוי שניתן על ידי החיילים. למרות שהשם הצר מעולם לא ניתן לו רשמית, הוא היה נפוץ בקרב היסטוריונים לאחר המלחמה, והפך לכינוי הרשמי<ref>Doyle & Jentz, pp 4</ref>.

כל לוחות השריון של ההצר הונחו ב[[רק"מ#מיגון פסיבי|צורה משופעת]], דבר אשר העניק לאנשי הצוות מיגון טוב יותר ללא תוספת משקל יתרה. השריון בחזית הטנק היה בעובי 60 מ"מ בזווית של 60° בחלק העליון, ו-40° בחלק התחתון, ו-20 מ"מ בצדדים ומאחורה. תא הלחימה היה צפוף מאוד בגלל גודלו של הטנק, וארבעת אנשי הצוות ישבו בשורה בצידו השמאלי. בטנק היה רק פתח מילוט בודד בחלק האחורי, מעל המושב של הטען. ההצר הונע על ידי מנוע [[בנזין]] 160 כוחות סוס 6 צילינדר, שהכיל כ-320 ליטרים, ונתן לו טווח מירבימרבי של 180 ק"מ על כביש ו-130 ק"מ בדרכים כפריות, עם מהירות מירביתמרבית של 42 קמ"ש.

"הצוותים גאים ביאגדפנצר 38 ולחיילים יש אמון בו. ראוי לשבח את המקלע בצריח. התותח האפקטיבי, הפרופיל הנמוך והשריון המשופע עושים את הטנק למתאים לתפקידו העיקרי שהוא להילחם בטנקי אויב ולסייע לחי"ר גם בהתקפה וגם בהגנה. בתוך זמן קצר, פלוגה אחת השמידה 20 טנקי אויב מבלי לאבד אפילו טנק אחד. אחד הגדודים השמיד כ-57 טנקים, מתוכם שתי [[IS-2]] בטווח של 800 מטרים. אף לא יאגדפנצר אחד נחדר על ידי האויב. על מנת שיעמדו במשימתם, אותו גדוד עבר 160 קילומטרים מבלי שיאגדפנצר אחד יתקלקל... השריון הקדמי לא נחדר על ידי תותח ה[[נ"ט]] 76.2 מ"מ<ref>התותח הסטנדרטי של ה[[T-34]].</ref> של ה[[סובייטים]]. עד עכשיו, כל האבידות נגרמו מפגיעה בצדדים או מאחורה... היאגדפנצר לא תוכנן לסייע להתקפות בכבישים שגובלים בביצות. היאגדפנצר ייתקע מיד כשיעזוב את הכביש. אם הוא יישאר על הכביש הוא לא יוכל לתקוף מטרות באגפים בגלל הצידוד המוגבל והוא יושמד בקלות מאש מהאגף שיחדור את שריון הצד החלש... בקרבות הרחוב ב[[ורשה|וורשה]], היאגדפנצר היה מועיל ביותר תודות ליכולת התמרון שלו ולמקלע בצריח"<ref> Doyle & Jentz, pp 35-37</ref>.