אוליבר הביסייד – הבדלי גרסאות

הביסייד השתמש ב[[מספרים מרוכבים]] לחקר [[מעגל חשמלי|מעגלים חשמליים]], פיתח שיטות מתמטיות על מנת לפתור [[משוואה דיפרנציאלית|משוואות דיפרנציאליות]] (אחר כך נמצאו שקולות ל[[התמרת לפלס]]), ניסח מחדש את [[משוואות מקסוול]] במונחים של [[חשמל]], [[כוח מגנטי]], ו[[שטף]], ופיתח באופן עצמאי את ה[[אנליזה וקטורית|אנליזה הוקטוריתהווקטורית]]. למרות שהיה בסכסוך עם הממסד המדעי למשך רוב חייו, שינה הביסייד את פני ה[[מתמטיקה]] וה[[מדע]].

הביסייד המשיך לעסוק במחקר כל העת, ועזר לפתח את התיאוריההתאוריה שהובילה [[קו תמסורת|לקו התמסורת]]. משוואותיו של הביסייד עזרו לקדם את ישוםיישום ה[[טלגרף]]. בשנת [[1880]] חקר הביסייד את נטייתו של [[זרם חילופין]] לזרום על פני ה[[מוליך]] בקווי טלגרף. באותה שנה רשם כ[[פטנט]] באנגליה, את [[כבל קואקסיאלי|הכבל הקואקסיאלי]]. בשנת [[1884]] ניסח מחדש את [[משוואות מקסוול]] המקוריות (12 משוואות ב-12 נעלמים) לניסוח המודרני של [[וקטור (פיזיקה)|וקטור]]ים, ובכך הפחית אותם ל-4 משוואות דיפרנציאליות ב-2 נעלמים שאנחנו מכירים כיום. הם מתארות את הטבע של [[מטען חשמלי|מטענים חשמליים]] ו[[דיפול מגנטי|דיפולים מגנטיים]], ועל מערכת היחסים בין השניים, דהיינו [[השראה אלקטרומגנטית|ההשראה האלקטרומגנטית]].

בין השנים [[1880]] ו-[[1887]] פיתח הביסייד את סימון ה-D כ[[אופרטור]] ל[[נגזרת]], שיטה שבעזרתה ניתן לפתוח [[משוואה דיפרנציאלית|משוואות דיפרנציאליות]] על ידי הפיכתם למשוואה [[אלגברה|אלגברית]]. השיטה היתההייתה שנויה במחלוקת בתחילה. בשני מאמרים שפרסם בשנים [[1888]] ו-[[1889]] חישב הביסייד את ה[[עיוות]] של [[שדה חשמלי|שדות חשמליים]] [[שדה מגנטי|ומגנטים]] סביב מטען נע ואת ההשפעות עליו בכניסתו לתווך צפוף, ובכך חזה את מה שמכונה היום [[קרינת צ'רנקוב]].