פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 20 בתים ,  לפני 7 שנים
מ
בוט החלפות: שנייה\1, הייתה, הוותיק, תיאטרון, ממדי, היות ש, זיכרון, אוכלוסייה, \1
 
מאפייני ה[[מלודרמה]], לרבות מלודרמת מחאה, קשורים להיותה [[ז'אנר]] המציג מציאות דרך פריזמה רגשית, בה את מקומו של הריאליזם מחליפים מלחמות [[אידאולוגיה|אידאולוגיות]] של טוב מול רע.
במחזה, על תקן הצדיק, מתפקדים הזוג פליישר - מבוגרים [[ניצול שואה|ניצולי שואה]] בעלי אטליז שנלחמים בסביבת המחייה המשתנה שלהם בעקבות מעבר של חרדים ו"התחרדות" השכונה הישנה. כדי לשרוד הם נאלצים להיענות לתכתיבי השכנים החדשים, להשיג [[הכשר]] לאטליז במעט כספם ומנסים למראית עין [[חזרה בתשובה|להתחזק ביהדותם]], אך כל אלא לא מועילים, החרדים לא קונים באטליזם וסופם הוא טראגי בשריפה כאשר החרדים מנצחים במאבק <ref name="תאטרוןתיאטרון בחברה"> פרופ' דן אוריין, "תאטרוןתיאטרון בחברה" (‏[[האוניברסיטה הפתוחה]], 2008‎)
</ref>.
בהצגה קיימת הפרדה ברורה באפיונן של הדמויות. הדמויות החילוניות (הטובים)– הזוג פליישר, בעלות מטען עבר וזהות ברורה, דוגמה לכך הוא הבעל שלחם ב[[מלחמת העצמאות]] והיותם ניצולי שואה. זהו אפקט שמייצר הזדהות בקהל של מצוקתם וקירבה לדמויות. לעומתם, החרדים (המייצגים את הרעים) הם חסרי זהות ועבר מגיחים לפתע ומתפקדים על תקן האיום הגדול העומד להשתלט וכוחם מייצר [[כעס]] בקהל.
 
הסיום ,ובכך כישלונם של הפליישרים, מעורר בקהל זעם וכעס על אי הצדק שהם חוו. מחאתו של יגאל אבן אור נופלת על אוזניים קשובות ופונה לרגש האִיום והחרדה של הקהל החילוני מפני השתלטות החרדים והתגבשותה של "מדינת [[הלכה]]". הקהל החילוני שחש מכופף לתכתיבי הדתיים מוצא דרך של ביטוי בעידוד והסכמה ,אך למרות זאת, כדרכה של המלודרמה, אין היא מעוררת בקהל שאלות ולקיחת אחריות על עתידם, אלא הטלת האשמה על החרדים.<ref name="תאטרוןתיאטרון בחברה"></ref>.
ההצגה מחזקת דיכוטומיה ברורה ומובהקת ומעודדת את החרפת המצב הקיים, בלי רצון בפיוס. הפחדת הקהל בהתחזקות החרדים המועברת כ[[ספר איוב|בשורת איוב]], מהווה קרקע פורייה לאנטי-דת מחאתי, ומשרתת את כוונת היוצר המעוניין לחזק בקהל את התחושה והחרדה מהחרדים.
 
==הצגת מפתח==
פרופ' דן אוריין מגדיר את ההצגה פליישר כ"הצגת מפתח"<ref name="תאטרוןתיאטרון בחברה"></ref>- יצירה השואבת את חומריה מתוך מודלים חברתיים, אותם היא מארגנת בדרך שמבליטה ומאפשרת לצופים או הקוראים להביט בהם מזווית ראיה אחרת<ref>[[גרשון שקד]], "אור וצל וריבוי (הסיפורת העברית בהתמודדות דיאלקטית עם מציאות משתנה)" אלפיים, 4 1991 , 118</ref>.
להצגות מפתח ישנם כמה קריטריונים אפשריים. הם בעלות מספר גדול של צופים (לא תמיד), טקסטים נכתבים עליהן, דיונים המתייחסים אליהן נערכים על במות והן נותרות חלק מה[[זיכרון קולקטיבי|זכרוןזיכרון הקולקטיבי]]. מקרה קלאסי הוא [[מלכת האמבטיה]] של [[חנוך לוין]] שאומנם הועלתה רק 19 פעמים בשנת 1970, אך יצרה הד תקשורתי, והיתהוהייתה אחד המסמכים הראשונים נגד [[כיבוש]] השטחים. הצגות מפתח מסווגות, בין היתר, לפי שסעים. ההצגה פליישר נמצאת תחת השסע החילוני-דתי, ביחד עם "קידוש" של [[שמואל הספרי]] (1985,1995), ו"סטטוס קוו ואדיס" של [[יהושע סובול]] (1973) <ref name="תאטרוןתיאטרון בחברה"></ref>.
 
==הקונפליקט החילוני-דתי==
במרכז המחזה נמצא קונפליקט חילוני-דתי, בליבו של הקונפליקט, סוגיית ה[[כפייה חילונית בישראל|כפייה החילונית]] ו[[כפייה דתית בישראל|הכפייה הדתית]]. המחזה הנדון מתרכז בכפייה הדתית.
המחזה עוסק בגיבורים חילוניים, ניצולי שואה, שלשכונתם עוברת אוכלוסיהאוכלוסייה חרדית, שעם הזמן הופכת לרוב. ומאלצת את תושבי השכונה הותיקיםהוותיקים לשנות את דרכיהם. וכשאלה לא עושים זאת, פרנסתם נפגעת והם נדחקים לפינה. מהלך שמוביל לעימות בין שתי תפיסות עולם. בו האחת גוברת על השניההשנייה. החילוניים חווים חרמות והדרדרות במצבם הכלכלי, כתוצאה מהפעילות שנוקטים כלפיהם הדתיים, ומפסידים במערכה.<ref name="אסתר מורדוך"></ref>
המחזה עורר זעם רב בקרב שומרי מסורת ובקהילות יהודיות ב[[ישראל]] ומחוצה לה ויש שכינוהו [[אנטישמי]].
 
דמויות [[אשה|הנשים]] החרדיות, מזוהות עם היותן אמהות, פוריות ומרובות ילדים, העושות כמצוות הגברים. הרב פוקס מנהיג את העדה לחרם. ובתו, היא שמתוארת כדמות קורבן ה[[אונס]] במחזה. הנשים הן אלה שמפעילות את החרם, אך הגברים הם מחוללי האירועים ומחליטים כי יש לבצעו<ref name="אסתר מורדוך"> אסתר מורדוך-לבנון [http://www.oranim.ac.il/sites/heb/SiteCollectionImages/documents/ktav-et/%D7%90%D7%A1%D7%AA%D7%A8.pdf מעבר לגבולה של החברה ההגמונית:הייצוג הנשי, וזרקור על “דיכוי האישה” בחברה שבטית-מסורתית, במחזות על “אחרים” - חרדים ובדווים] כתב-עת אורנים {{PDF}}
</ref>.
המחזה משתמש בנשים ככלי לגילום האיום החרדי. היות והנשיםשהנשים החרדיות, בגופן, מהוות איום [[דמוגרפיה|דמוגרפי]] כאמהות פוריות. דמותה של "[[חווה]]" החרדית. ומשמעות שמה -אם כל חי, בדיוק כפי שפליישר הוא בעל אטליז כפירוש שמו מגרמנית. המספרת על ששת ילדיה, ומתרכזת בילדיה ככל עולמה, היא דמות חד מימדיתממדית הממחישה את תפקידה המסורתי של האישה ומהווה איום על ילדה היחיד של ברטה פליישר<ref name="אסתר מורדוך"></ref>.
 
לעומת דמויות הנשים החרדיות, הנשים החילוניות הן דמויות מורכבות יותר. אך על אף מורכבותן, גם הן חוות אמירות בוטות מכיוונם של הגברים החילוניים. ומבחינה מגדרית, נשות המחזה, בין אם שיוכן חילוני או דתי, מיוצגות באופן [[סטריאוטיפ|סטריאוטיפי]].
 
==לקריאה נוספת==
* פרופ' דן אוריין, "תאטרוןתיאטרון בחברה" (‏[[האוניברסיטה הפתוחה]], 2008‎)
* פרופ' דן אוריין, "יהדותו של התאטרוןהתיאטרון הישראלי" (‏הקיבוץ המאוחד, 1998‎)
 
==הערות שוליים==