שמואל מלינקי – הבדלי גרסאות

מלינקי נולד בשנת [[1919]] ב[[פולין]]. בשנת 1929 עלה לארץ ישראל עם אביו ולמד בגימנסיה בלפור ב[[חיפה]]. לאחר תום לימודיו עבר לקיבוץ [[שפיים]] שבו התגוררה אחותו. בימי [[המרד הערבי הגדול]] התגייס ל"[[ההגנה|הגנה]]" ובהמשך התגייס ל{{ה|צבא הבריטי}}. לאחר תום [[מלחמת העולם השנייה]] שירת ביחידה המיוחדת של "ההגנה" בחיפה, כסגנו של יהודה קופל {{הערה|צדוק אשל, '''מערכות ההגנה בחיפה''', עמוד 398}} וכמפקד היחידה {{הערה|[[רוביק רוזנטל]], '''כפר קאסם : אירועים ומיתוס''', 2000, עמוד 15}}.

מלינקי הועמד למשפט צבאי. עדויות שהובאו במהלך המשפט טענו שמלינקי הורה שלאחר כניסת העוצר לתוקפו ב-17:00, "כל מי שיימצא מחוץ לביתו יירה וייהרג", שלשאלה על היחס לנשים וילדים השיב: "הפקודה הוסברה ואין צורך בפירושים מיוחדים", ושלשאלה על האנשים מחוץ לכפר אמר שדינם כדין האחרים ושלא יהיו סנטימנטים. מלינקי גם אמר שאם יהיו מספר הרוגים זה טוב ויעזור להם במשימות הבאות {{הערה|{{דבר||במשפט כפר קאסם:קצינים העידו שהפרו פקודות מלינקי|1957/05/02|00300}}}}. מלינקי גם אמר שהוא לא רוצה רצח וכל מי שיבצע משהו בתוך ביתו של ערבי יחשב לו הדבר לרצח {{הערה|{{דבר||נדחתה הבקשה להפריד את משפטו של מלינקי מכל היתר|1957/04/30|00800}}}}. מספר עדים טענו שהפקודות של מלינקי היו ברורות ביותר ושטבח כפר קאסם היה תוצאה של הפקודות שלו. לעומת זאת, כאשר מלינקי העיד בבית המשפט הוא טען שפקודותיו כוונו לכך שיש לירות רק במפירי עוצר מעוררי חשד וכי לא אמר "לירות על מנת להרוג" וכי רישום משפט זה בפקודה מקורו בטעות. מלינקי טען שהמפקדים שהרשו לערבים לחזור לבתיהם לאחר הכנס העוצר לתוקפו הם אלו שמלאו נכון את הפקודות וכי השוטרים בכפר קאסם לא הבינו נכון את הפקודות {{הערה|{{דבר||מאלינקי מכחיש כי הוא נתן הפקודה "לירות כדי להרוג"|1957/06/28|00805}}}}. לטענת סניגורו, העובדה שרוב פקודיו לא ירו בתושבי כפר קאסם שחזרו מהעבודה מעידה על הפירוש הנכון של פקודותיו {{הערה|{{דבר||סניגורו של מלינקי ממשיך בנאום סיכומיו|1957/12/02|00603}}}}. מלינקי גם העיד במשפטו כי בתדריך שקיבל ממפקד החטיבה, [[יששכר שדמי]], בעניין הדרך לנהוג במי שיפר את העוצר השתמש זה בביטויים "בלי סנטימנטים, בלי מעצרים, אללה ירחמו", אותם העביר אחר כך מלינקי לחייליו. הוא טען שהסתייג מביצוע הפקודה אך לא רצה לשנות מהפקודה שקיבל {{הערה|{{דבר||מאלינקי:דהאן תלה את שני הסרג'נטים הבריטים|1957/07/04|00408}}}}.

באוקטובר 1958, תשעה חודשים לאחר תום המשפט, הוקרא פסק הדין בו הורשע מלינקי ברציחתם של תושבי כפר קאסם, ונדון ל-17 שנות מאסר, העונש החמור ביותר שהוטל על נאשמי הטבח {{הערה|{{דבר||8 מנאשמי כפר קאסם חוייבו באשמת רצח|1958/10/13|00108}}}}.

בתחילת פברואר 1959 נפתח הדיון בערעור של הנאשמים על פסק הדין. בתחילת אפריל 1959 אישר ערכאת הערעור את ההרשעה, אך הוריד את העונש שהוטל על מלינקי ל-14 שנות מאסר {{הערה|{{דבר||הוקלו העונשים של אנשי משמר הגבול שנדונו בענין כפר קאסם|1959/04/05|00108}}}}.

בנובמבר 1959 הנשיא הפחית מעונשו של מלינקי והעמיד אותו על 7 שנים בלבד{{הערה|{{מעריב||הנשיא הפחית עונש מלינקי ודהאן|1959/11/12|00101}}}}. במרץ 1960 הוא שוחרר מהכלא, לאחר 40 חודשי מאסר, עקב בריאותו הלקויה{{הערה|{{דבר||שוחרר ש. מלינקי|1960/03/06|00800}}}}. ראש הממשלה, [[דוד בן -גוריון]], השיב לו את דרגתו הצבאית ואמר לו שהצדק עוד יופיע{{הערה|רוביק רוזנטל, '''כפר קאסם : אירועים ומיתוס''', 2000, עמוד 27}}. מליניקי עצמו הרגיש קרבן של המערכת וסבר שהוא נשא את העונש שהיה צריך להיות מוטל על צה"ל.

לאחר שחררו מהכלא שירת מלינקי במשך שמונה שנים כ[[קצין ביטחון]] ב[[קריה למחקר גרעיני - נגב]]. לאחר [[מלחמת ששת הימים]] הקים בסיוע משרד הבטחוןהביטחון [[תחנת דלק]] ב[[רפידים]]{{הערה|רוביק רוזנטל, כפר קאסם : אירועים ומיתוס, 2000, עמוד 46}}. בעקבות [[הסכם השלום בין ישראל למצרים]] עבר ל[[נתניה]], בה נפטר מ[[אוטם שריר הלב|התקף לב]] בשנת [[1992]]{{הערה|רוביק רוזנטל, '''כפר קאסם : אירועים ומיתוס''', 2000, עמוד 27}}.