תאוריית הערך של העבודה – הבדלי גרסאות

לאחר מותו של ריקרדו בשנת [[1823]] המשיכו תלמידיו – ובעיקר [[ג'יימס מיל]] ו[[ג'ון רמזי מקולש]] (John Ramsey McCulloch) – לדבוק בתיאוריית העבודה שהוא הציע. מיל ומקוליש ניסו להתמודד עם הבעיה שיצרה שאלת הריבית בתיאוריה של ריקרדו, ו[[רוברט טורנס]] (Torrens) ניסה למנוע מהתאוריה "לגלוש" לקווים כלליים של תאוריית עלות (Cost) על ידי הגדרת העלות כ"עבודה צבורה"<ref>Whitaker, p.33</ref>. אולם האסכולה הכלכלית שהתגבשה סביב רעיונותיו של ריקרדו החלה לאבד ממעמדה וחשיבותה מייד לאחר מותו, בין היתר בשל חוסר היכולת של ממשיכי ריקרדו להתמודד עם הביקורת שהועלתה כלפי הרעיונות המופיעים ב"עקרונות הכלכלה"<ref>Schumpeter, p.478</ref>. עם זאת, רעיונותיו של ריקרדו המשיכו להשפיע על כלכלנים במשך המאה ה-19, בפרט בבריטניה ובגרמניה<ref>Schumpeter, p.479</ref>.

 

קבוצה נוספת שהושפעה מהרעיונות של ריקרדו לעבודה ולערך כללה הוגים סוציאליסטים כמו [[תומאס הודג'סקין]] (Hodgskin), [[ויליאם תומפסון]], ג'ון גריי, צ'ארלס הול ואחרים. הוגים אלה, שזכו לכינוי "ריקארדיאנים סוציאליסטים", אימצו את תאוריית הערך של העבודה כפי שהציגה ריקרדו, והשתמשו בה כדי לטעון בדבר הצורך בתיקונים סוציאליים שישפרו את מצבו של מעמד הפועלים<ref>Roncaglia, p.221‏</ref>.