תאוריית הערך של העבודה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 8:
תאוריית הערך של העבודה היא תאוריה כלכלית שאמורה להסביר כיצד נוצר ערך החליפין של מוצר או שירות מסוים במסגרת המערכת הכלכלית. בבסיס התאוריה ניצבת ההבחנה בין ערך השימוש (use value) של מוצר או שירות לערך החליפין שלו (exchange value). לפי הבחנה זו, המושג של "ערך השימוש" מתייחס לתועלת שמפיק אדם מאותו מוצר, כאשר התועלת מוגדרת באופן רחב ככל דבר שעשוי לגרום הנאה לרוכש: בגד שמחמם בחורף, ארוחה טובה או מכונה כביסה שחוסכת מאמץ. המושג "ערך החליפין" של המוצר מתייחס לתמורה שעשוי לקבל אדם עבור המוצר המסוים בסחורות אחרות או בשירותים, ולאו דווקא בכסף (שבאופן בסיסי אמור לשמש כיחידת המדידה המשותפת לכלל ערכי חליפין)<ref>Murphy, p.18</ref>.
ניתן לראות בתאוריית הערך של העבודה ניסיון לפתור את מה שנודע בתאוריה הכלכלית כ"[[פרדוקס הערך]]": מדוע למוצר אחד יכול להיות ערך שימוש גבוה מאוד וערך חליפין נמוך מאוד, בעוד שמוצר אחר נהנה מערך חליפין גבוה – על אך שאין לו שום ערך שימוש. הדוגמה הידועה ביותר היא דוגמת המים והיהלומים (הפרדוקס נקרא לעתים "פרדוקס המים והיהלום"), שבה השתמש גם [[אדם סמית]]: על אף שכל אחד זקוק למים כדי לחיות, המחיר שלהם נמוך למדי, בעוד שאיש לא באמת זקוק ליהלומים, אבל הרבה אנשים היו מוכנים לשלם המון תמורתם. בפרק הרביעי בספרו "[[עושר האומות]]" כתב סמית כי:
{{ציטוט|תוכן="למלה ערך, כפי שניתן לשים לב, יש שתי משמעויות שונות, שלעתים מובעות כיעילות של מוצר מסוים, ולעתים מובעות ככוח הקנייה שמעניק מוצר לבעליו כלפי מוצרים אחרים. הראשון יכול להיקרא 'ערך השימוש'; השני – ' ערך החליפין'. לדברים עם ערך השימוש הגדול ביותר יש לעתים קרובות ערך חליפין מאוד נמוך או לא קיים בכלל; ולחילופין, אותם דברים עם ערך החליפין הגדול ביותר לעתים קרובות אינם בעלי ערך שימוש כלל. שום דבר אינו שימושי יותר ממים, אך לא ניתן לרכוש באמצעותם כמעט דבר; יהלום, מהצד השני, אינו שימושי כלל, אך ניתן לרכוש באמצעותו הרבה מוצרים אחרים"<ref>סמית, 1.4.13</ref>}}
|