היפוקלמיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-[[התקף לב +[[אוטם שריר הלב|התקף לב)
אין תקציר עריכה
שורה 15:
}}
 
'''היפוקלמיה''' היא מחלה המתבטאת במחסור ב[[יון|יוני]] [[אשלגן]] בדם. הערך התקין של אשלגן בדם נע בין 3.6-5 מילימול, וערך זה נשמר בקפדנות על אף שינויים נרחבים בתזונה המכילה, בין היתר, אשלגן.
 
אצל אדם בריא, כל כמות האשלגן הנכנסת לגוף במהלך היום, עוברת הפרשה- בקירוב כ- 90% מכמות האשלגן מופרשת בשתן, ו- 10% נוספים במערכת העיכול. עם זאת, יותר מ- 98% מרמות האשלגן בגוף האדם נמצאות בתוך התאים, רובן בשריר. על כן, קיימת חשיבות גדולה באיזון העדין הקיים בין הנוזל התוך תאי לנוזל החוץ תאי בשמירה על רמות אשלגן תקינות- למשל, נמק מסיבי של רקמה מביא לשחרור אשלגן מהרקמה וליצירת [[היפרקלמיה]]. הכליה הינה האיבר אשר מבצע בקרה על שינויים אלו- היא סופגת מחדש אשלגן ומחזירה אותו לגוף במצבים של היפוקלמיה, ומפרישה אשלגן לשתן במצבים של היפרקלמיה. האיזור העיקרי שבו נעשית הפרשה של אשלגן בכליה הינו באבובית המאספת, כאשר היפוקלמיה יכולה להיווצר כתוצאה מהגעת כמות גדולה מדי של נתרן לצינור המאסף בתמורה להפרשת יתר של אשלגן, המופרש ב[[שתן]] ומביא להיפוקלמיה כתוצאה מכך. מצב זה נגרם לאור העובדה כי תעלות האשלגן האחראיות להפרשת אשלגן בשתן, תלויות בכניסת נתרן לאיזור זה, כאשר ככל שיש יותר נתרן כך יש יותר הפרשת אשלגן, ולהיפך.
היפוקלמיה יכולה להיווצר כתוצאה מהגעת כמות גדולה מדי של נתרן לצינור המאסף בתמורה להפרשת יתר של אשלגן, המופרש ב[[שתן]],
 
היפוקלמיה תלויה במידת הירידה בריכוז האשלגן ובמהירות ההתפתחות של ההפרעה. היפוקלמיה מוגדרת כירידה של רמות האלשגן בדם אל מתחת ל- 3.6 מילימול, ומקושרת בעליה בסיכון לתמותה כתוצאה מהפרעות בקצב הלב, לחץ דם ותחלואה קרדיו-ווסקולרית. מעל 2.5 mEq/L אין סימפטומים, ומתחת לערך זה החולה סובל מחולשת שרירים דומיננטית אשר עלולה לשתק את הנשימה. ירידה בזמינות של [[משאבת נתרן-אשלגן]] כתוצאה מחוסר באשלגן, [[הפרעת קצב|הפרעות קצב]] ואף [[דום לב]]. ניתן לראות ב[[אק"ג]] צניחה של מקטע ST, השטחה של גל T והופעה של גל U אחרי גל T (גל U הופך להיות יותר גבוה ככל שההיפוקלמיה מחריפה).
 
היפוקלמיה אשר מופיעה יחד עם [[היפרכלורמיה]] (יתר כלור בדם) נקראת "חמצת היפוקלמית"- באופן כללי, יתר [[כלור]] בדם מביא לאצידוזיס ([[חמצת]]) כתוצאה מעליה ב- anion gap, כאשר חמצת זו משולבת עם מיעוט של אשלגן בדם, זה יכול לנבוע למשל מ[[שלשול]], או מ- renal tubular acidosis מסוגים 1 ו- 2. לעומת זאת, היפוקלמיה אשר מופיעה יחד עם [[היפוכלורמיה]] (מיעוט כלור בדם) נקראת "בססת היפוקלמית" הנובעת מאובדן כלייתי- שימוש בתרופות משתנות, או היפראלדסטרוניזם אשר מביאים להגברת ההפרשה של כלור ושל אשלגן.