תאוריית הערך של העבודה – הבדלי גרסאות

בתאוריית הערך של העבודה שהציג [[דייוויד ריקרדו]], כמות העבודה שהושקעה בכל מוצר קובע את ערך החליפין שלו לא באופן ישיר – אלא באופן יחסי לכמות העבודה שהושקעה בחפץ שבו הוא מוחלף. ריקרדו טען כי ערך החליפין נקבע לפי היחס הכללי בין כמויות העבודה שהושקעו בכל מוצר ומוצר מתוך סך העבודה שנעשית במסגרת המערכת הכלכלית, כלומר שיחס החליפין בין הסחורות משקף את היחס המשתנה בין כמויות העבודה שהן משקפות<ref>Schumpeter, p.593</ref>. בתאוריית העבודה של [[קרל מרקס]], לעומת זאת, כמות העבודה שמושקעת במוצר מקנה לו ערך אבסולוטי; הסחורה היא למעשה "עבודה צבורה", או עבודה במצב קפוא<ref>Schumpeter, p.596-598</ref> (congealed labor).

 

 

תאוריית הערך של העבודה, הן בגרסה של [[דייוויד ריקרדו]] והן בגרסה של [[קרל מרקס]], מתעלמת באופן מודע את אותן סחורות נדירות (scarce commodities) שאינן יכולות להתרבות על ידי עבודה, וקובעת כי בשל מיעוטן ההשפעה שלהן על התהליך הכלכלי היא זניחה<ref>Schumpeter, p.592, 596</ref>. התאוריה גם מבדילה בין איכות העבודה לכמותה; כך, שעת עבודה של תכשיטן מומחה עשויה להיות שווה מבחינה כמותית לשלוש עבודה של שוליה. במקרה זה, העבודה שהשקיע התכשיטן בעבר – במסגרת לימודיו ועבודתו המקצועית – משמשת כמעין "מקדם" הקובע את ערכה (value) של העבודה הנוכחית.