אטיין בונו דה קונדיאק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 5:
==פרטים ביוגרפיים==
היה ילד חלש מבחינה פיזית ובעל ראייה לקויה, ולכן התפתחותו האינטלקטואלית הייתה איטית מאוד, עד כדי כך שמספרים כי בגיל 12 עדיין לא ידע לקרוא. ואכן המשפחה החשיבה אותו לבעל [[פיגור שכלי]]. חינוכו התחיל רק בשנות העשרה תחת השגחתו של כומר מקומי. אחר כך, אחרי מות אביו, עבר לגור וללמוד בבית אחיו ז'אן בונו, שנודע כאדון או ה"אבאטה" (אב מנזר) דה מאבלי,בעיר [[ליון]]. הצליח במשך הזמן להשלים את החסר ונשלח בהמשך ללמוד בפריז בסמינר [[סן סולפיס]] וב[[סורבון]]. הוסמך ככומר בשנת [[1740]] ולבש גלימת כומר כל חייו, אך לא שרת בפועל.
בילה כמה שנים בפריז כאיש ספרות, תקופה שבה פקד את החוג של [[דני דידרו]]. בפריז קישר קונדיאק יחסי ידידות ארוכת ימים גם עם [[רוסו]] שעבד זמן מה כמורה במשפחת אחיו הבכור של קונדיאק בליון.
פרסומיושל קונדיאק באותן השנים הביאו בשנת [[1749]] לבחירתו לחבר ב[[אקדמיה הפרוסית למדעים]] התמנה למורה של הנסיך מפרמה ועבד בתפקיד זה במשך עשור: [[1768]]-[[1758]].
בשובו לפריז בשנת [[1768]] נבחר לאקדמיה הצרפתית אולם עזב את העיר כעבור חמש שנים, ב[[1753]] כש התיישב באחוזה שקנה בכפר, על יד בוז'אנסי.
קונדיאק נפטר באחוזתו בשנת [[1780]].
קונדיאק נולד ב[[גרנובל]] במשפחה של משפטנים ובדומה לאחיו הגדול, איש הכמורה והסופר הפוליטי ה"אבאטה" מאבלי, פרש לחיי נזירות (1733-1740) ב[[מנזר]] סן סולפיס בפאריז ונהפך ל"אבאטה" (ראש מנזר) של מירו (Mureau).
התחייבויותיו ככומר היו במידה רבה רשמיות בלבד, ואת רוב חייו, פרט לתקופת היותו מורה בחצר של [[פארמה]], הקדיש קונדיאק להרהורים פילוסופיים.
| |||