עדי אופיר – הבדלי גרסאות

בשנת [[1987]], במלאת 21 שנים ל[[מלחמת ששת הימים]], ייסד אופיר ביחד עם [[חנן חבר]] את תנועת המחאה "[[השנה ה-21]]" שהתנגדה להמשך שליטת ישראל בשטחי [[יהודה והשומרון וחבל עזה]]. ביולי 1989 נכלא בשל [[סרבנות בישראל|סירובו]] לשרת ב"שטחים הכבושים".{{הערה|'''עד כאן! עדויות של סרבנים''', חרגול, 2004, עמ' 79-76}}

 

 

בשנת [[2001]] יצא לאור הקובץ "זמן אמת: אינתיפאדת אל-אקצה והשמאל הישראלי" בעריכתו של אופיר. בספר קובצו 29 מאמרים של סופרים, אנשי אקדמיה ועיתונאים ממחנה השמאל בישראל, אשר דנו בסיבות לפרוץ [[האינתיפאדה השנייה]] ובהתייחסות השמאל אליה. בהקדמה לספר קבע אופיר כי ללא חזרה ל[[הקו הירוק|קווי שביתת הנשק של 1948]], פינוי כל היישובים היהודיים שהוקמו לאחר 1967, ובכלל זה [[מזרח ירושלים|הבנייה בירושלים]], ופתרון של [[בעיית הפליטים הפלסטינים|שאלת הפליטים]] לא יהיה פיוס עם הפלסטינים.{{הערה|זמן אמת, עמ' 10-9}} אופיר צפה כי אם יושג הסכם יהיה זה "במחיר של מה שהימין מכנה 'קרע בעם'" ולדעתו "המחיר הזה ראוי".{{הערה|זמן אמת, עמ' 15}} בסוף דבריו הזהיר אופיר מפני הפסקת המשא ומתן עם הפלסטינים בעקבות פרוץ האינתיפאדה ומפני הרצון "לשכוח את הכיבוש" ולפנות לסדר יום אזרחי פנימי של החברה הישראלית: