הבדלים בין גרסאות בדף "אבחון וטיפול באמצעות מנדלה"

מ
אין תקציר עריכה
מ
יונג זיהה את המנדלה כמופיעה בתרבויות שונות אצל מטופלים, ב[[חלום|חלומות]] ו[[ציור]]ים, והשתמש בה לתרפיה עצמית. הוא סבר, שלמנדלה יש השפעה ממרכזת על המצייר אותה, וכן על הצופה בה, וכי היא מאפשרת ארגון מחדש של האישיות באמצעות יצירתו של מרכז חדש.
 
במהלך עבודתו כ[[פסיכיאטר]] ב[[בית חולים פסיכיאטרי]] ב[[ציריך]], הבחין יונג, שהמנדלה מופיעה לעתים קרובות בחלומות וביצירות [[אמנות]] של מטופלים שאיתם עבד, וכמו כן אצל מטפלים אחרים. הוא הבחין כי מנדלות הופיעו באופן ספונטני, ותפסו מקום מרכזי במהלך תקופות בהן מטופלים חוו מצבי כאוס, מתח ובלבול. לפיכך המריץ יונג את מטופליו להמשיך וליצור מנדלות, מתוך אמונה שאלו יאיצו את תהליך ההחלמה. בשלב מסוים בתהליך הטיפולי טען, כי יש להוסיף לכך [[מילה (בלשנות)|מלל]]; הוא האמין, שה[[דיבור]] על הציור מקדם את הטיפול, ואף משחרר את המטופל מהתלות במטפל. שחרור מתלות זו, לדעתו של יונג, מאפשר למטופל לטפל בעצמו כשלב בתהליך האינדיבידואציה שלו. לפי יונג, כאשר מטופל מפרש את חלומותיו ומבין את הסמלים שהוא יוצר, הוא מגיע לשלב חדש בתהליך הטיפולי.
 
דרך רעיון האינדיבידואציה הגדיר יונג את החיים כהשתוקקות לשלמות הפוטנציאלית הראשונית, ובשילוב עם הרעיון של "אחדות הניגודים", הוא טען, כי הדבר מכוון ומתבטא בציור המנדלה. על-פי יונג, השלמות הפוטנציאליות הראשונית מתבטאת ב[[סמל]]ים, שהאנושות השתמשה בהם מאז ומעולם; הם מבטאים אחדותיות, שלמות והשלמה, וניתן לראותם בסמלי הריבוע והמעגל.{{הערה|קרל גוסטב יונג, (1975). ''הפסיכולוגיה של הלא מודע''. דביר. תל-אביב}} כמו כן, דמויות ארכיטיפיות, שלעתים מופיעות באופן ספונטני בחלומות, בציורים ובתוצרי נפש אחרים, מצביעות בין השאר על מאבקו של האדם בין חלקים מנוגדים באישיותו. לטענת יונג, הבאת ניגודים אלה ביחד במנדלה, תרפא את האדם ותהפוך אותו לשלם יותר.